העמק דבר על בראשית כז:מה

עד שוב אף אחיך ממך ושכח. הזהירה עוד אפי׳ אחר שתעבור החימה השמורה בלב ויסיח דעת מלרדוף אותך. עוד יש לחוש כאשר יפגעהו יחרה אפו. (ועי׳ בס׳ במדבר כ״ה ד׳ וי״א הראינו לדעת דאף קשה מחימה. והיינו משום שהוא בשעת החרון ומעיר פעלת הכעס מש״ה היא קשה מחימה הנמשכת בלב) על כן הזהירה שגם אחר ימים אחדים שלא יהיה חשש שירדפנו וא״כ לא יהיה נצרך לישב עם לבן ממש. מ״מ לא ישוב לא״י עדין שעוד יש לחוש שמכ״מ כאשר יראהו יחרה אפו. מש״ה לא תשוב לכאן עד אשר אשער כי שב אפו לגמרי:

ושלחתי ולקחתיך משם. ועפ״י דברי רבקה ביקש יעקב מלבן בכלות י״ד שנה להיות בחרן וברשות עצמו כאשר יבואר שם. ולולי דברי רבקה אלה לא נתפייס בשום אופן לשבת עמו עוד שש שנים רק ע״פ שהזהירתו שלא ישוב לביתו עד אשר תשלח ולקחהו משם. ולבסוף שב ע״פ דבר ה׳ שוב אל ארץ אבותיך: