העמק דבר על בראשית כה:ז

ואלה ימי שני. וכן ביצחק ויעקב כתיב ימי ורק בשרה לא כתיב ימי. והיינו משום דהאבות קיימו כל התורה עד שלא נתנה. וא״כ כל מ״ע שהז״ג ביום ולא בלילה האבות היו נוהגים ולא אמהות מש״ה להם נחשב כל יום בפ״ע לחיות שנהג בו המצות. משא״כ שרה לא נהגה כ״א מצות הנוהגות תמיד. ואין הימים מופסקים כל א׳ בפ״ע. כדאי׳ בסוכה דמ״ו הבדל בין סוכה ללולב לענין ברכה משום דבסוכה שבעת ימים כחד יומא הוי משום שאין הלילה מפסיק:

אשר חי. זה הלשון לא כתיב אלא באדם הראשון ובא״א. וכבר ביארנו לעיל ה׳ ה׳ הטעם באדם דמשמעות אשר חי היינו שלמותו שהוא דעת אנושי ומלמדנו המקרא דנחשב זה השלמות משעה שנולד אע״ג שלא הגיע לזו הדעת עד איזה שנים אח״כ מכ״מ בכח הנפש מונח דעת אנושי משעה שנולד. וכן בא״א שהחל לנהוג בתורה ומצות וחיותו שהוא שלמותו תלוי אך בקיום תורה ומצות ומלמדנו המקרא כאן דנחשב זה השלימות משעה שנולד. אף על גב שלא הגיע לזה עד שהיה בן שלש שנים או בן ארבעים ושמנה שנים. וכמ״כ בכל צדיק וצדיק אף על גב שאינו מגיע לזה עד בן י״ג זמן החיוב. מכ״מ בכח נשמת הישראלי יש אותו החיות משעה שנולד: