העמק דבר על בראשית כד:ז

אלהי השמים. כמו שפירש״י בשעה שלקח את אברהם לא הית׳ ניכרת השגחתו בארץ ולא הי׳ נקרא כ״א אלהי השמים:

ומארץ מולדתי. א״כ מהראוי שמחמת זה תהי השגחתו למלא את אשר אני נצרך משם. ואם מכ״מ איני כדאי מחמת זה. הרי ואשר דבר לי. ואם חלילה איזה חטא גורם לבטל השגחה זו מכ״מ ואשר נשבע לי ושבועה אינה בטלה בשום אופן. והשבועה היא ברית בין הבתרים כפירש״י שאמר לזרעך אתן וגו׳ וברית היינו שבועה:

הוא ישלח מלאכו. ברבה מפרש ה״ז מלאך מסוים והכונה שהיה מיוחד לאותו דבר ולא בדרך אגב כמצוה למלאך המלוה לאדם שישגיח גם ע״ז. והדיוק הוא מדכתיב ישלח. ולא יצוה כמו כי מלאכיו יצוה לך אלא המלאך ההולך בל״ז את האדם לא שייך לומר ע״ז ישלח שהרי הולך גם בל״ז הענין. אלא יצוה. אבל ישלח משמעו שהוא מלאך מסוים בשביל דבר זה:

ולקחת אשה לבני משם. תקדש אותה סתם ולא תפרש מאומה על דבר הובלה ממדינה שלה לכאן. ואח״כ.