העמק דבר על בראשית כד:כא

והאיש משתאה לה. מלשון והארץ תשאה שממה. ומשמעו מלשון תמהון שהי׳ משתומם ומביט עליה בעין פקיחה. והי׳ ראוי לכתוב משתאה עליה. וכבר הרגישו חז״ל בירו׳ ר״ה פ״א ואמרו שהכתוב מדבר בכל לשון. וראיתי כי לזה כוון בת״א שהי בה. שהוא כמו ת״י בישעיה כ״ט ט׳ על התמהמהו ותמהו. אתרפו ושהו:

מחריש. הי׳ לו לדבר עמה כדי להכיר שכלה אבל הי׳ מחריש כדי לדעת ההצליח וגו׳ כי בשעת דבור א״א להתבונן על כל תנועה כמו בהיותו מחריש וגם היא לא תוכל לעשות בזריזות כ״כ אם תהא זקוקה לענות: