העמק דבר על בראשית כב:ט

ויערוך את העצים ויעקד וגו׳. כ״ז הספור בא ללמדנו כי א״א הבין מדברי ה׳ שיתנהג בזה כדין קרבן קבוע שעל המזבח בבהמ״ק שהרי א״א למד כל התורה כולה כדתנן שלהי קידושין וידע ההבדל בין ק״צ במקדש בין קרבן במה וכל דיני תמיד ומצות עריכת העצים אינו אלא בתמיד שעיקרו על מזבח בבהמ״ק. והבין א״א מדאמר לו ה׳ על אחד ההרים וגו׳ ואי לקרבן יחיד מה לי זה המקום או מק״א אלא הוא ההר שמיוחד לבנות עליו בית הבחירה. מש״ה עשה בזה דין תמידין. וע״ש מקרא י״ח. ואע״ג שאין מעלין על המזבח בעוד הוא חי היינו משום שאין עור הבהמה קרב משא״כ עור האדם שהוא בשר ממש. מש״ה טוב יותר להעלות חי:

ממעל לעצים. על העצים מיבעי כמו בס׳ ויקרא א׳. אבל על העצים היה במשמע על ממש ולא מעל דמעל כמש״כ לעיל א׳ ז׳. וממעל משמעו ודאי מעל דמעל מש״ה כתיב ממעל. ללמדנו שהעלהו לעולה ממעל. היינו שפרחה נשמתו ש״י והקריבה מיכאל על המזבח שלמעלה. כמש״כ התוס׳ שלהי מנחות. ובזה נתקיים דבר ה׳ כמשמעו ולא חסר אלא שחיטת גוף יצחק ובזה בא האיל תחתיו והוחזר הנשמה למקומה. נמצא מרומז הענין במקרא מפורש למסתכלים בדקדוק הלשון ומדויק עוד מה שאמר ה׳ והעלהו שם לעולה ומה מקרא חסר והעלהו לעלה על אחד ההרים וגו׳ אלא רמז לו דהעלאה זו יהיה שם במקום הידוע להקב״ה. וזה יהיה על אחד ההרים וגו׳ שמזבח שלמעלה מכוון נגד מזבח שעל ההר: