העמק דבר על בראשית כב:ג

וישכם וגו׳ בבוקר. היינו תכף לאחר עה״ש ועי׳ מ״ש בס׳ שמות ל״ד ד׳ .

את שני נעריו אתו. כאן כתיב אתו. ובבלעם כתיב עמו וכן בשאול בס׳ שמואל א׳ כ״ח. נתבאר (במדבר ה׳ ד׳) הבדל בין אתו לעמו. דעמו משמע יותר השתוות והתרועעות יחדיו יותר מלשון אתו ומש״ה בא ההפרש בזה. שאברהם לא התרועע את נעריו אז כמו בלעם ושאול.

ויבקע עצי עלה. אחר שלקחם חוץ לעיר אז בקע עצי עולה ועשה כן כדי שלא תרגיש שרה. דזה ודאי שאמר לה שהולך ומוליך את יצחק לתכלית נעלה ולא גלה הענין. וכבר ידוע שאמר לה שמוליכו לביהמ״ד שם ועבר. וכן עשה בסוף כמו שיבואר במקרא י״ט וא״כ הוצרך להסתיר עסק בקיעת עצים:

עצי עלה. הכשר לעולה כדתנן במדות פ״ב כל עץ שיש בו תולעת פסול ע״ג המזבח ועוד כמה הלכות יש בזה וידוע שא״א למד תורה וע״ע בסמוך:

ויקם וילך. עד כה הלך מביתו לאט ולא בזריזות שהרי הי׳ לפניו לבחור עצים ולהכין. אח״ז כתיב ויקם בזריזות:

אל המקום וגו׳. אם הכונה ארץ המוריה בכלל אל הארץ מיבעי. אלא הכונה ההר אבל לכאורה קשה שהרי עוד לא ידע את ההר אלא כונת הכתוב שהזדמן מן השמים שהלך מן הצד שהולכים ומתקרבים לאותו מקום. שהרי ההולך מארץ אל ארץ יש כמה דרכים וההולך יודע להלוך באותו דרך שקרוב למקום פרטי באותו ארץ שהוא הולך משא״כ אברהם לא ידע אותו מקום פרטי וא״כ לא ידע באיזה דרך להלוך ומ״מ הלך באיזה דרך שבחר. ומן השמים הכינו מצעדיו לאותו מקום אשר אמר וגו׳: