העמק דבר על שמות לה:כד

כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ה׳. אין הלשון מדויק וגם משונה מבכל הדברים במש״כ בכסף ונחשת כל מרים. דמשמעו חלק מהכל כמו בתרומה וחלה דכתיב בהו תרומה ומש״ה דרשינן עוד ראשית ששיריה ניכרין כדאיתא בחולין דקל״ז. [ומזה הטעם יש לפרש הא דכתיב חזה התנופה ושוק התרומה. משום דהחזה אחד הוא בבע״ח והמובחר שבו. לא שייך לומר בו תרומה משא״כ שוק הוא חלק בשר שוה לכל בשר הבע״ח. והוא המורם מהם] והטעם שמעולם היה מנהג ישראל ליתן תרומה מעסקיהם לצדקה כדי שיצליח העסק. כמבואר בתנחומא פ׳ ראה עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר מכאן נהגו פרגמטוטין להפריש א׳ מעשרה מעמליהן לעמלי תורה וידוע שעיקר מסחור הוא בכסף ונחשת כי רוב המטבעות מהם כידוע ר״פ הזהב. מש״ה כתיב כל מרים שהנהיג עד כה להרים תרומת כסף ונחשת כדי להצליח עסקיו והיה מנהגו ליתן לעניים וכדומה. ועתה הביאו את תרומת ה׳ נתנו זו התרומה לתרומת ה׳. אבל בזהב כתיב תנופה שלא הי׳ מורם משארי זהב שיש לו שיצליח בהם אלא זה בפ״ע הניף לה׳:

לכל מלאכת העבודה הביאו. נכלל בזה גם הקרשים והכלים שבאו מעצי שטים גם כלי העבודה שא״א להיות בלי עצים הרבה. והוא כמו שכתוב עוד הפעם לכל העבודה: