העמק דבר על שמות לד:יח

את חג המצות תשמור. לא בא הכתוב לבאר שלש רגלים שכבר כתיב לפני מעשה העגל. אלא בא בהוספת ענין להזהר בדרך מוסר ולעשות מסילות בלב ישראל בזמנים הללו להשריש בהם יראת ה׳ ואמונה. ע״כ לא הקדים הכתוב כאן שלש רגלים תחוג לי בשנה. אלא הקדים להזהיר בחג המצות באשר הוא חודש האביב להצמיח בו זרע עבודת ה׳ ע״י מצות התלויות בו כמש״כ בפ׳ קדש. ושינה הכתוב לשון זה המקרא ממש״כ לעיל כ״ג ט״ו תאכל מצות כאשר צויתיך וכאן אשר צויתיך היינו משום דשם משמעו כמו שצויתי ביום הראשון ושמרתם את חג המצות כך תשמור שבעת ימים וכמו שביארנו שם. אבל כאן שכבר הזהיר על שבעת הימים מש״ה כתיב אשר צויתך. ועוד סיים המקרא כי בחדש האביב יצאת ממצרים. ולא כמש״כ שם כי בו יצאת דמשמעו ביום ראשון וכאן הוסיף דהחודש בכללו גרם שבו יצאת ממצרים למען ללמדנו כי כל החודש מסוגל להשריש בו יסודי האמונה ועבודת ה׳. ומכאן למדנו לעסוק בעניני פסח מר״ח כדי שיהיה זה העסק להשריש אמונה וכדמסיק בפסחים ד״ו בהא דפסח מדבר שהזהיר משה לישראל מר״ח. ואפילו לחכמים דרשב״ג דל׳ יום לפני הפסח שו״ד בהל׳ פסח. מכ״מ מר״ח יש לעסוק יותר. והיינו דאמרינן בהגדה יכול מר״ח כו׳ הרי דס״ד דמצות ספור ממש בא מר״ח. והוא מהאי קרא שבא לאחר העגל להוסיף הכנה לזכירת עניני פסח. ובשביל זה התכלית כדי לחזק האמונה ויראת ה׳ בלב. [וכיב״ז אי׳ בירושל׳ מגילה פ״א דמדכתיב והחודש אשר נהפך ש״מ דכל החודש כשר לקריאת מגילה]: