העמק דבר על שמות ל:טז

את כסף הכפורים. הוא כסף השני שבפ׳:

על עבודת אהל מועד. היינו תרומת אדנים:

והיה. שתי הנתינות הללו. לזכרון לפני ה׳. הוא הכסף הראשון שלא בא אז לכפרה והיינו דאי׳ במגילה די״ג ב׳ גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקלים לשקליו. ולכאורה תמוה הא שקלים הוא מ״ע לדורות גם אחר מעשה המן. אלא הענין דבאמת כל מ׳ שנה שהיו במדבר לא היתה מצות שקלים כלל כדאיתא בחגיגה ד״ו שלא הקריבו כלל. או שבט לוי הקריבו. והיינו משום שלא היה אלא משום יעוד כמש״כ לעיל כ״ט ל״ח משא״כ בא״י שהיה משום פרנסה וכפרה על עון החוצץ ומבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים. מש״ה כתיב שם תשמרו ודרשינן במנחות דס״ה שבא מתה״ל. מעתה שפיר אמר ר״ל טעם על שקלים שבאותה שנה הראשונה שהוא בא להקדים לשקלי המן. והיינו שרמז הכתוב כאן לזכרון לפני ה׳. לשעת הצורך:

לכפר על נפשתיכם. הוא הכסף השני שנקרא כסף הכפורים. משום שבא לכפר אז ע״י האדנים. דכבר ידוע שכל העולם בכללו נרמז במשכן ובכליו. וכבר ביארנו לעיל כ״ד י׳ את הליכות עולם הזה נמשל באדנים בשה״ש ו׳ שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. ומובן שהאדנים היה נגד עוה״ז מש״ה בא בזה לכפר על מי שעיקם דרכו בעולם. ומכ״מ קאי האי לכפר על נפשותיכם גם על לזכרון לפני ה׳ שהיינו שיהיה לזכרון לדורות לכפר ע״נ. וכן כל תרומת השקלים בא לכפרה ע״י קרבנות תמידים כלשון גמ׳ דב״ב הנ״ל. וכפרש״י מגילה דכ״ט ב׳. ד״ה שלש תרומות כו׳ ותרומת מזבח למזבח לקנות בהם קרבנות צבור לכל השנה דכתיב בה לכפר על נפשותיכם עכ״ל: