העמק דבר על שמות יב:כח

וילכו ויעשו. פרש״י בשם המכילתא ליתן שכר להליכה וגו׳ ולהלן במצות אכילת הפסח לא כתיב אלא ויעשו. היינו משום דבפרשה זו כתיב גם ההכנה למצוה והיינו משכו וקחו. מש״ה שכר ההכנה קרוב לשכר גוף המצוה. משא״כ במצות אכילת הפסח שלא כתב שם הכנה וכן במ״ע של ומלתה אתו דכתיב שם לא כתיב שום הכנה מש״ה אין שכר על ההליכה למ״ע זו כשכר מעשה המצוה כמש״כ בס׳ דברים ו׳ כ׳ יע״ש:

בני ישראל. ולא כתיב כל ב״י. כמו להלן שם. משום דכאן מיירי במצות עשיית הפסח ולא כל בני החבורה עסקו בעשייתו אלא לפי הצורך. משא״כ שם כולם אכלו וכולם מלו:

כאשר צוה. ולא כתיב כאשר דבר כמו בס׳ בראשית י״ב ד׳ אלא משום דבצוה נכלל קבלות בע״פ כדאי׳ ברכות ד״ה והמצוה זו המשנה. ולהלן ל״ד ל״ג יבואר ההכרח לזה הכונה. וע׳ ס׳ בראשית ב׳ י״ז. וניתן כאן ללמד שמן הנמנע להגיע למעשה עפ״י גוף הפרשה אם לא עפ״י קבלות בע״פ. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא ח׳ ה׳. וע׳ עוד בס׳ במדבר ה׳ ד׳:

כן עשו. פי׳ במכילתא אף משה ואהרן. הרבותא הוא שלא נהגו סלסול בעצמן רק משכו בעצמם טלה הפסח ושחטו. וע׳ מש״כ להלן ס״פ חקת הפסח: