העמק דבר על דברים לב:ז

זכור וגו׳. מפרש והולך ו׳ דברים שאמר הקב״ה שהוא אביך קנך עשך ויכוננך. האיך המה ד׳ דברים הללו והלא הקב״ה קונה הכל והוא ברא עולם ומלואו ואיך נקרא ביחוד ארבע שמות הללו בישראל. ע״ז הסביר תחלה אביך היאך מוכח שראוים ישראל להקרא בשם בנים:

זכור ימות עולם. ימי נח כדאיתא ברבה ויקרא פ״ז עה״פ כימי עולם זה נח כו׳ משום שנתיישב אז תכלית העולם ומלואו:

בינו שנות דור ודור. איזה דורות שאחרי ימי נח. ואמרה תורה כאן בלשון רבים בינו. דשאלה פשוטה וזכירת ימות עולם אפשר בכל האומה משא״כ בינה אין כל האנשים שוין בהתבוננות וכלל גדול שבמקום שמדברים עם כלל האומה מכנה בלשון יחיד ובשעה שמדבר עם פרטי בני אדם מכונים בלשון רבים כמש״כ לעיל ספ׳ וילך ובכ״מ:

שאל אביך. אם אתה אינו יודע מה לזכור ימות עולם שאל אביך ויגדך. יגד לך מיבעי כלשון המקרא באיוב י״א ויגד לך תעלומות חכמה. והכי דיוק לשה״ק אבל שורש הגדה הוא מלשון נמשך כגידים כדאיתא בפ׳ ר״ע עה״פ ויגד משה. וכן המגלה דבר באריכות והמשכת דברים מיקרי הגדה. והבן השואל לאב. דרך האב להוסיף בתשובה עוד יותר משהוא שואל. ונמצא ממשיך את הבן להוסיף לקח וזהו לשון ויגדך ימשיך אותך לדעת הרבה ואח״כ אם תחפוץ להתבונן ותשאל זקניך. היינו חכמי הדור:

ויאמרו לך. כפי שתשאל ותחקור מהם. וכבר ביארנו משמעות אמירה המשך והרחבת דברים כאימרה המחבר חתיכות נפרדות לבגד א׳: