העמק דבר על דברים לב:נא

על אשר מעלתם בי. כבר נתבאר בפ׳ מי מריבה ענין מעילה זו שהיה שנוי בטבע שלא מרצון הקב״ה שישובו מימיו של הסלע שהיה כבר ונעשה לטבע אלא שנעצר והיה זה כעין עצירת גשמים והיה הרצון שיבוא משה ואהרן בכח הלכה ותפלה אחריו לפני ה׳ שעומד שם באותה שעה וישובו אותם המים שהיה עד כה. ולא היה נס כלל. אלא כמו שהתפלה מועלת בעת עצירת גשמים שירדו גשם. וכאשר כעס משה ולא יכול לבוא לדבר הלכה ותפלה. ע״כ הכה במטה ויצאו מים אחרים גרועים מהמים הקודמים ונמצא נס מחדש. וזה נקרא מעילה שהוא שנוי בטבע העולם וכבר נענש רבא בעת שעשה נס שלא כרצון ה׳ כדאיתא בתענית פרק ג׳ והיה נזוף מחמת זה כדאיתא חולין דף קל״ג:

בתוך בני ישראל. באשר שענין כזה הוא נוגע לכבוד ה׳ שנראה כמגיס דעתו כלפי מעלה ונקרא נוגע בכבודו ית׳ כדאיתא ברכות די״ט שהוא בכלל כ״ד דברים שמנדין על כבוד הרב ע״כ הוא קשה יותר במה שהיה בפרסום רב בתוך בני ישראל:

על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. לא עשיתם פעולה שיראו ב״י שאני קדוש בתוכם ומשגיח עליהם בטבע לא דווקא בדרך נס שמיוחד לזה משה דווקא. משא״כ אם היה בא ע״י תפלה: