העמק דבר על דברים לב:יח

צור ילדך תשי. לפי הפשט הוא משורש נשה והתי״ו הוא אות השמוש. וביאר הכתוב שאחר ששכחת גמול ה׳ שהוא ילדך ותבא אח״כ לידי מדה זו. ותשכח אל מחוללך. שהוא עושה עמך טובה בכל פעולתך. וא״כ אתה נצרך אליו ית׳ גם עתה . וחז״ל ברבה במדבר פ״ט והובא בפרש״י ע״ז דנ״ד ב׳ פירשו לשון תשי מלשון מתשת כח והתי״ו מן השורש. וכ״י התשת כח של צור ילדך. והוא כוונה שניה ומדויק בזה חסרון הדגוש בשי״ן:

ותשכח אל מחוללך. שכחת כי אתה נצרך לכח גבורה של מעלה. ואם לא תתן להקדש ברכה יחסר לך השפע והנה גם כאן כתיב בלשון נוכח כמו שמהפך פניו לדור שמדבר עמו שלא יהיו תמהים איך יבא דור שמאחריהם לדברים כאלו. ע״ז אמר דגם אתה אם אך תסיח דעת מה׳ תבא לידי כך לשכח מה שנוגע לך בכל שעה: