העמק דבר על דברים לב:יד

חמאת בקר וגו׳. מבאר והולך שמתוך הכונניות הגיעו בב״ר לידי עבירה מרוב טובה והנה ידוע שבריאות הגוף תלוי בהתמזגות מים ודם בשוה. והם במזג מאכלים מחממים ומקררים. ואם המה עוד משמינים הגוף נעשה בריא ושמן. והנה מאכלי חלב מקרר עד שפירש הרי״ף והרמב״ם הא דאיתא ביבמות דמ״ב דמסמסי לה בביצים וחלב היינו שנותנים לאשה ביצים וחלב לקררה [אע״ג דאי׳ ביומא פ״א שהוא מרבה זרע מ״מ אינו משום חמימות אלא כך הטבע] ובשר שמן מחמם הרבה כדאיתא בגיטין ר״פ מי שאחזו לתלגא בשרא שמינא וחמרא חי׳. וזהו דבר הכתוב שהיה להם בשופי חמאת בקר וחלב צאן המקררים ומשמינים:

עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים. המחממים ומשמינים:

ודם ענב תשתה חמר. משקה המתמצה מפרי ענבים לפני בישולם נמשל לדם כמשל הכתוב ובדם ענבים סותה והוא חריף וחם ביותר ובאשר יש שני מיני ענבים. א׳ שאין בהם אגור יין אלא שנעשים צמוקים. וע״י שריה וכתישה נמצה כח היין שבהם. ומענבים כאלה א״א לשתות יין לפני בישולן. ב׳ שאגור בהם יין ומענבים כאלה אפשר להוציא מעט לפני בישולן שהוא נקרא דם. וזהו מליצת הכתוב ודם ענב תשתה חמר ענבים ששותה חמר היינו שבו סגור חמר. והוא נקרא בס׳ ישעיה כ״ז כרם חמר ומהם הוציאו דם:

עם חלב כליות חטה. שהוא גם כן מועיל להשמן הבשר כדאיתא בפסחים דק״ב שלשה דברים ממעטים את הזבל כו׳ פת נקיה ובשר שמן ויין ישן פת דסמידא: