העמק דבר על דברים כו:יד

לא אכלתי באוני וגו׳. מכאן ואלך מתפרש על מע״ש. ופי׳ בערתי הקודש. היינו לאחר ג׳ שנים. ובשעה שהיה אצלי לא אכלתי וגו׳:

ולא נתתי ממנו למת. לא זרקתי מאכל מע״ש על מת כמנהגם שהיו מזרקין או״מ והיו נאסרין בזה בהנאה כדאי׳ בסנהדרין דמ״ח היה אביו ואמו מזרקין ב׳ כלים כו׳. וה״ה או״מ כדתני׳ באבל רבתי. אבל מע״ש אסור לעשות כן. שהרי הוא קודש לה׳ ומצוה לאוכלו בירושלים:

שמעתי בקול ה׳ אלהי. נתבאר כ״פ דקול הוא דבור שאינו מבורר. וכן תורה שבכתב הוא קול ה׳ שעלינו לשמוע ולדקדק בהם הרבה פעמים עד ששומעין אותו. זהו כונת שמעתי בקול. וע׳ להלן ל׳ ב׳ מש״כ שם:

עשיתי ככל אשר צויתני. המעשר לא היה אלא עפ״י תורה שבע״פ וזהו משמעות צויתני כמש״כ לעיל. ובכ״מ: