העמק דבר על דברים כג:כ

לא תשיך וגו׳. רבוי הלשון מורה על המבואר בשאלתות שאילתא מ״ב דלשון לא תשיך משמעו לא תאכיל איסור שמכונה בלה״ק נשיכה כמו דכתיב בס׳ מיכה ג׳ על הנביאים המתעים את עמי הנושכים בשיניהם וקראו שלום. ופי׳ בת״י מאן דמוכיל להון והוא לשון מגונה על אכילה מאוסה וכ״ה לשון גמ׳ ע״ז דל״ה ב׳ איבו הוי מנכית ואכיל פת אבי מצרי ופרש״י מנכית נושך וכך משמעות מקרא זה לא תשיך לאחיך לא תאכיל איסור. והדר מפרש המקרא באיזה איסורא מיירי נשך כסף או נשך אוכל:

כל דבר אשר ישך. בארו חז״ל אפילו דבור ושאילת שלום למלוה אסור. אבל פירשה תורה איזה דבור אסור:

אשר ישך. רצונו שהוא נושך את דעתו ודוחקו לעשות כך בשביל המלוה. ובל״ז לא היה נותן לו שלום או לא הי׳ מדבר עמו מש״ה הרי זה רבית. אבל אם אינו נושך לדעתו שגם בל״ז היה עושה כן אין בזה איסור. והנה ייחד הכתוב נשך כסף נשך אוכל משום דסתם מלוה בא״י בישובה בבית ראשון היה לצורך עבודת הארץ כמש״כ לעיל ט״ו ב׳ מש״ה יש לוה מעות לקנות תבואה ויש לוה תבואה: