העמק דבר על דברים יב:טו

רק בכל אות וגו׳. אחר שפירש הבדל בין א״י לזמן המדבר בחומר הקרבנות שאסור להביא שלמים לשם אכילת בשר כמו במדבר פי׳ הכתוב דנגד זה הותר בשר בכל אות נפשך:

תזבח ואכלת. לא כמו במדבר שהיה אסור בשר שחוטה אבל היום רשאי לשחוט ועדין לא נתפרש שאסור לאכול שלא בשחיטה עד להלן כ״א. אבל זה המקרא אינו אלא רשות:

בכל שעריך. לאו דוקא שחיטה בבהמ״ק כמו שהיה במשכן שבמדבר:

הטמא וגו׳. לאו דוקא בטהרת קדשים. אלא כצבי וכאיל. שהיה גם במדבר מותר לאכול בשחיטה כדאי׳ בחולין די״ז א׳ דחיה דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא: