העמק דבר על דברים יב:יא

את כל אשר אנכי מצוה אתכם. דוקא מה שאני מצוה ולא בהמת חולין לתאוה ומקדיש בשביל זה לשלמים:

עלותיכם וזבחיכם. כבר נתבאר:

ותרומת ידכם. כאן אין הפירוש ביכורים שהרי פסוק זה והבא אחריו לא בא להשמיענו אלא בדבר אכילת קדשים שקרב לגבוה ומכ״מ מותרים לנשים ועבדים. והרי ביכורים אינו קרב לגבוה כלל. אלא הפי׳ של ותרומת ידכם היינו נדבות כמש״כ הרמב״ן מש״ה לא כתיב כאן ונדבותיכם תדע שהרי לא כתיב כאן בכורות והיינו משום שאינו נאכל אלא לכהנים כמו ביכורים אלא פי׳ תרומת ידכם הוא נדבות ומש״ה כתיב כאן תרמת חסר. ולא כמו לעיל ו׳ ולהלן י״ז דכתיב מלא. דשם הוא שם העצם וכאן על שם הפעולה אשר תרימו כמו הרימתי ידי וגו׳:

וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה׳. דוקא תדרו לה׳ בשביל להקריב לגבוה ומחמת זה חובה להביא מן המובחר שזה כבוד שמים משא״כ במדבר שהיו מקריבים שלמים לחמס לנפשם לא היה החיוב להביא נדרו מן המובחר. וע׳ מש״כ בספר ויקרא ז׳ י״א בפירוש המקרא אשר יקריב לה׳: