המקנה רנא

הקודם שיתגלה השראת שכינה עלינו צריכין הן להתקרב להיות לו לעם אבל אח"ז אין מקבלים אותם והיינו דקאמר קרא (ישעיה י"ד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב משים דבתחלה אמר קרא שם כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והיינו כידוע שבגלות נקרא ישראל על שם יעקב כדכתיב מי מנה עפר יעקב ואמר ובחר עוד בישראל ולאחר הגאולה יקראו בשם ישראל שהוא לשון כי שרית עם אלקים וגו' ואמר בתר הכי ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ר"ל שנתחברו בהיותם בית יעקב וזה הי' טעם הגלות כדאי' בפסחים דף פ"ז שלא גלו אלא כדי שיתוספו עליהם גרים והיינו דאמר ונספחו על בית יעקב כשהם בבחינות יעקב (רמז לדבר כי מספר יעקב ומספר גר עולה כמספר שכינה שבהיות השכינה בגלות הוא שורה בבחינת יעקב בהתחברות הגרים עליהם) ועיין בסמוך

ברש"י ד"ה בישראל וכו' אע"פ שאינם וכו' יש להבין מפני מה שהבטיח הקב"ה להשרות שכינתו הוא המעשה ומ"ש והם יהיה לי לעם הוא התנאי וקי"ל דבעינן ת"ק למעשה ואם לאו התנאי בטל והמעשה קיים וזה שפי' רש"י אע"פ שאינם לי לעם וכמ"ש בחידושי תורה בפ' יתרו לפרש דברי מדרש שמואל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול אין הואיל אלא לשון התחלה וכו' והיינו כיון שהתחיל ה' במעשה שאמר אנכי ה' אלקיך קודם לא יהי' לך ממילא המעשה קיים אפי' אינו מתקיים התנאי. וק"ל

שם אמר ר' חלבו קשה גרים לישראל וכו' ע"פ פשוטו י"ל מפני שכבר כתבנו לעיל דאין השכינה שורה אלא על המיוחסין ובאמת ישראל קדושים הם ומתרחקים מן הפסולין כדאי' בכתובות דף י"ד ע"ב מכירין ישראל ממזרין שביניהם אלא כיון דקי"ל קהל גרים לא איקרי קהל וגר מותר בממזרת הם מתערבין בהם וגרים מתערבין בישראל מתוך כך יתערבו פסולים ג"כ בישראל. אמנם יש להבין ענין זה במ"ש בחידושינו בפסוק והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו ולכאורה אינו מובן בשלמא רישא דקרא ואתה לא תעבוט משום דאפשר באדם שלוה מאחרים ומלוה לאחרים וקאמר הכתוב שהוא יהיה מלוה ולא יהיה נוה כלל אבל בממשלה לא שייך זה דכיון דקאמר שהם ימשולו בגוים אצ"ל שלא ימשלו הגוים בהם. אך הענין הוא שמצינו באמצי' מלך יהודא כשכבש את אדום הביא ע"ז של אדום והשתחוו לה והוכיחו הנביא ע"ז וע"ז נאמר איש חכם נשפט את איש אויל ושחק ורגז ואין נחת וכן הוא בענין הגרים שהוא בחינות העלות הנצוצו' הקדשות המעורב ברע והוא מ"ש חז"ל שלא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ר"ל שבהיותם בגלות ולקטו הנצוצות הקדושת המפוזרים וצריך להשתמר מהן שלאחר שכבשם לא יטמאו אותם בבחינות הרע שנשאר עדיין שא"א לברר הניצוץ הקדוש בלי תערובות כלל והיינו דקאמר קרא ובך לא ימשלו ר"ל לאחר שיכבשו ויבואו בקרבך לא ימשלו בך להחטיאך וזהו ענין הערב רב שהחטיאו את ישראל שלאחר שנכבשו ישראל תחת ידיהם והעלה אותם משה עם הפסולות שבקרבו וכיון שלא נתבררו כראוי' החטיאו את ישראל במדבר והענין הזה הוא כי הם מעורבין מטוב ורע בבחינת עץ הדעת טוב ורע ורמז לזה כי מספר ערב רב הוא כמספר דעת ויש לפרש בזה מ"ש חז"ל בהזהב דף נו"ן מפני מה הזהירה התורה על הגר מפני שסורו רע והיינו שנבחר מן הדעת בחינות רע שבו רמז לדבר כי מספר רע ומספר גר הוא מספר דעת חסר אחד הוא בחינות האחדות האמיתי המבררות וכוללת טוב ברע והיינו דקאמר קרא מי יתן טהור מטמא לא אחד ר"ל שנבחר מן הרע ע"י אחד הכוללים וכיון שלא נברר כראוי הוא קשה לישראל. וק"ל

דף ע"א שבטו של לוי מטהר תחילה שנאמר וישב מצרף וגו'. עמ"ש מהרש"א ז"ל שצירוף כל ישראל נמשול לכסף שכן נקראו הצדיקים כסף וצירוף בני לוי נמשל כזקוק הזהב ע"ש ולפ"ז הא דקאמר מטהר את שבט לוי תחלה היינו מדקאמר וזוקק אותם כזהב וככסף כזהב קאי על בני לוי וכסף קאי על ישראל ולולי דבריו ז"ל יש לפרש דמ"ש בתחלה מצרף כסף קאי על וטיהר את בני לוי כפשטא דקרא ומ"ש אח"כ וזקוק אותם כזהב וככסף קאי על כל ישראל והמשיל לכסף וזהב מפני שחטא של ישראל הי' במדבר בדי זהב ובזה לא חטאו בני לוי כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי אבל בפסל מיכה שהי' כסף נכשלו בו גם הלוים כדכתיב שהי' מהם כהני' לשבט הדני עד יום גלות הארץ לכך המשיל את טהרת בני לוי כטהרת סיגי כסף וטהרת בני ישראל כטהרות סוגי הזהב והכסף וא"ש דטהרת בני לוי תחלה כסדר הפסוק וק"ל

שם אמר ריב"ל כסף מטהר ממזרים וכו' ובספ"י כתב די"ל דלא פליגי ר"ח וריב"ל דדוקא ממזרים עתיד לטהר משום דספק ממזר מדאורייתא מותר משא"כ בשאר פסולין ולענ"ד נר' דלא רצה רש"י ז"ל לפרש כן משום דלא מיבעי' לדעת הרמב"ם דיליף מהא דספק ממזר מותר שכל ספק דא דאורייתא לקולא ואפי' לדעת החולקים וכן משמע דעת רש"י ז"ל לקמן דף ע"ג דבשאר איסורי תורה ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא מ"מ בהנך פסולי קהל דיליף מחמשה קהלי דין אחד הם ספיקן מותר מדאורייתא וע"כ צ"ל דפליגי אך לכאורה קשה וכי פליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי דפליגי לקמן דף ע"ב ר"מ ור' יוסי אם ממזרין טהורים לעתיד לבא וצ"ל דר"י ס"ל דאפי' ממזר וודאי יתטהר לעתיד לבא תדע מדלא מוקי לקמן קרא דוישב ממזר באשדוד בממזר וודאי ואמוראי פליגי אליבא דר"מ וס"ל לר' יהושע בן לוי דמודה ר"מ בין ממזרים שנתערבו כיון שנטמעו נטמעו. אך לפ"ז צ"ל דהא דאמר רב יוסף לקמן דאי לאו דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי הוי אתי וכו' דמשמע דלר"מ אפי' בנתערבו דלא יטהרו ופליגי אדר"י בן לוי עוד הי' כר' דיש לחלק בין ממזרים דאתי ע"י קידושין וודאי דיכול הש"י לטהר לגמרי דהא יש כח ביד חכמים להפקיע הקידושין כדאמרינן בכמה דוכתי' דהפקירו כסף הקידושין כ"ש שיש ביד הקב"ה להפקיע הקידושין שנאמר לי הכסף ולי הזהב וגומ' ואפשר שזה הוא בכלל מ"ש כסף וזהב מטהר ממזרים אבל ממזר שהוא ע"י קרוב כגון בתו ואחותו אי אפשר לטהר בזה וצריך לבררם מן הכשרים לר"מ ולפ"ז מצי סובר ר' יוסף כר' והושע בן לוי וק"ל ועמ"ש לקמן

שם בגמרא משפחה שנטמעו נטמעו וכו'. ויש לפרש לשון זה משום דבתחלה בשנתערבה פסולין בתוך המשפחה הוא בטלי ברוב דכל דפריש מרובא פריש אבל לאחר כמה דורות שנתערבה זה בזה וקיי"ל דהולד הולך אחר הפסול נמצא שימצא במשפחה רוב פסולי ואפ"ה אמרינן ראשון ראשון בטל ולא אמרינן חוזר וניעור כדאיתא בי"ד סי' צ"ח וזה הוא הצדקה שיעשה הקב"ה גם י"ל הא דקאמר מגישי מנחה בצדקה דנהי דלענין טהרת ישראל ספק ממזר וה"ה ספיקא שאר פסולי קהל מותרין מן התורה כמ"ש לעיל מ"מ ספק חלל אסור מן התורה לעבודה למ"ד ספיקו דאורייתא מן התורה לחומרא א"כ איכא בכהנים טפי צדקה ודו"ק

שם אמר ר"י היכלא בידינו הוא וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דס"ל כמ"ד בפ"ק דמגילה דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ואין זה מוכרחת הא איתא במתני' דנדרים דאם אמר כאימרא כדירים הוי נדר אלמא אע"ג דהשתא אין קרבן לפניו כיון דנודר כקרבן הוי נדר ה"נ בהיכל שהיה קודש בשעתה ג"כ ה"ל שבועה. עוד י"ל שהיכל רומז על שם אדני שמספרו כשם אדני שהיה השורה בתוכינו כמו שיבואר בסמוך וק"ל

שם ר' אבינא רמי וכו'. נראה בזה לפרש הא דאמר דהמע"ה ממעמקים קראתיך ה' דקאי על ישראל כשהם בעומק הגלות שקוראים אל ה' מעומק הלב וכוונתם לשם הווי' שהוא רחמים ואמר אח"כ אדני שמעה בקולי שאין יכולין להזכיר בקול אלא שם אדני ואע"פ כן כוונתם לשם הוויה שהוא רחמים וכן מפורש בסוף המזמור נפשי לאדני משומרים לבוקר ר"ל נפשי מקושרת בשם אדני השורה עמנו בגלותינו הנקרא לילה ושומרים לבוקר הוא הגאולה הנקראת בוקר וכפל שומרים לבקר לרמז על שתי הגליות גלות בבל וגלות אדום וע"ז אמר דאף שנפשי לה' מ"מ תוכן לבבי מייחלות אל הוי' כי עם הוי' החסד שהוא מידת החסד וכן יש לפרש מ"ש דהמע"ה בסי' ה' אמרי האזינה ה' בינה הגיגי הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי כי אליך אתפלל ה' בוקר תשמע קולי וגו' שענינו הוא ששם הוי' ב"ה קבל מחשבתו אעפ"י שאינו מזכירו בפה וזהו שאמר בינה הגיגי שהוא לשון מחשבה כמו הגיון לבי ולאו דוקא בשם ה' אלא אפי' כשאומר בלשון אלקות או מלכות הכוונה הוא לשם הו"י ב"ה כמ"ש בזוהר דכל שמהן עבד כנוי לשמא ז"א והיינו דקאמר הקשיבה לקול שועי מלכי ואלקי ר"ל אפי' כשאני אומר בלשון מלכות ואלקות מ"מ עיקר הכוונ' לשם הווי' ב"ה והיינו דקאמר כי אליך אתפלל ואמר בתר הכי ה' בוקר תשמע קולי ר"ל בוקר שהוא זמן הגאולה ואז תשמע קולי שיהיה קריותו ככתיבתו וענין שהביאו בכאן אלו המאמרות שאינם ענינם כאן נראה להבין ע"פ מ"ש לעיל דיחוד שמו י"ת עלינו הוא לפי טהרות ישראל לפיכך כשעתיד הקב"ה לטהר את ישראל אז שנקרא שם ישראל עלינו יהי' לנו רשות להזכר בפה אבל בגלות השראת שכינה בשם אדני אין לנו רשות לקרותו ככתיבתו וזהו פשוטו דקרא ששם עלו שבטי יה עדות כישראל להודות לה' פי' כי בהיות ישראל שרוין בירושלים ושורה עליהם שם הוי' ב"ה כמ"ש לעיל ובזה עדות לישראל להודות לשם הוי' ר"ל שמזכירין שם הוי' בפיהם ולא עוד אלא שבזמן הגאולה לעתיד אמרו חז"ל שעתידין צדיקים שנקראו בשם של הקב"ה שיתעלו במעלות הקדושה הטהורה והשורה עליהם בגלות ואז יוכלו לפרש בפה שם הוי' וכמפור' בישעי' וקורא לך שם חדש אשר פי' הוי' יקיבנו וזה שמו אשר יקראו לו וגומר ר"ל שגם ישראל יתעלו במעלות שם חדש אשר יוכלו לפרש שם הויה שבפיהם ויש לפרש בזה מה שאמר דוד המלך ע"ה הושיענו וקבצינו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך דהוי' ליה למימר לשבח תהלתך דלשון השתבח הוא לשון התפעל אלא דהיינו דקאמר קבצינו מן הגוים שיוכלו להודות לשם קדשיך דהיינו שם הוי' ב"ה ואז נזכה להשתבח בעצמינו בתהילה זו שאנו מהללים אותו בגלותינו ויש לפרש בזה מה שאנו מתפללים אור חדש על ציון תאיר כידוע שציון נקרא הקדושה ששורה עלינו בגלותינו וכמו שאמר הכתוב שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון שבהיות ירושלים על מכונה הוא המקום להודות לשם הוי' ובהיותינו בגלות אין להלל אותו אלא בכינוי