המקנה קט

ואבי' ירוק וכו' ק"ו לשכינה י"ד יום: אלא די לבא מן הדין להיות כנדון וכיון דכוונת התורה להשוות כבודם לכבודו ממילא כיון דאיכא ק"ו ודיו לבא מן הדין וכו': ממילא שוין הם והא דהוצרכו עונש במברך השם אע"ג דאיכא ק"ו היינו משום דאין מזהירין ועונשין מן הדין ובזה מובן מה שפירש"י בד"ה וכן בדין שיוקשו לכיבוד ומורא וכו' ולא הזכיר שהוקשו לעונש משום דלעני עונש לא שייך לומר וכן בדין דהא קי"ל דאין עונשין מן הדין והא דאיצטרך במורא את ה' אלקיך תירא אע"ג דאיכא ק"ו והיינו משום דאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ויהא מורא שמים עליכ' כמורא בשר ודם תדע כשאדם עובר עבירה אומר מי רואני והטעם מפני שהבשר ודם נגלה לעין בשר ודם משא"כ הקב"ה שהוא אל מסתתר ע"כ אף שגדולתו נשגבה מאוד מ"מ אמר הלואי שיהי' יראתו כבשר ודם וזה שהשוה אותם הכתוב ובזה מובן מ"ש בברייתא בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו כו' אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני ור"ל שמעלה עליו הכתוב כאלו הי' הקב"ה דר ביניהם ושהי' כבודו נגלה לעין כל דאז בוודאי יהי' מורא שמים עליכם ובזה אתי שפיר הא דסמיך ליה הא דאמר ר' יצחק כל העובר עבירה בסתר וכו' וע"ז אמר דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד היא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ושתהא האמונה גדולה כ"כ כאלו דר ביניהם וזה שאמר הקב"ה למשה מי יתן והי' לבבם זה כל הימי' והיינו בשעת מתן תורה שנגלה עליהם הקב"ה הי' יראתם גדולה כדכתיב ויחרד כל העם אשר במחנה אבל אחר זה נפלו ממדריגתם זולת משה לבדו כמ"ש בפסוק מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו דקאי על משה דמשעלה אל ה' עומד במעלתו אף לאחר ירידתו מהר וזה שאמר מי יקום שעמד וקם לעולם במעלתו מקום קדשו ויש לפרש מה שאמר מימיני בל אמוט ר"ל ע"ש נתינת התורה שניתנה בימין ר"ל שלא אמוט ממעלה שהיתה נשמתו בשעת מ"ת עי"ל מימיני רומז לקץ הימי' דכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו דאז בוודאי יהי' מורא ביותר ויתקיים לעולם והיינו דקאמר מימיני דהיינו בזמן קץ הימי' לא אמוט עוד ממעלה זו ובזה מובן מה שאמר לקמן בפ' יודוך ה' כל מלכי ארץ וגו' וסיים הפסוק וישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה' כי רם ה' ושפל יראה ר"ל כששמעו שהשו' הקב"ה כבודו לכבוד בשר ודם אמרו אף כי גדול כבוד ה' ולא שייך להשוותו אלא מפני כי רם ה' ושפל יראה ר"ל כי מפני שהוא נעלם מחמת רוממותו ודבר שהות שפל יראה לעינים ע"כ יצדק בהם ההשוואה והיינו דקאמר קרא יודוך ה' כל מלכי ארץ וצא אמר על ישראל בעצמו משום דלישראל בעצמו נגלה כבוד ה' בשעת מתן תורה כשאמר אנכי ה' אלהיך וא"כ בוודאי הי' מורא שמים יותר אבל גבי אומות שייך שפיר ההשוואה וק"ל

שם תני' ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר וכו' י"ל הא דמייתי הכא הך ברייתא דרבי משום דהמהרש"א ז"ל הקשה דילמא להכי הקדים גבי כיבוד אב לאשמועינן הא דאמר לקמן דאם אביו אמר השקיני ואמו אמרה השקיני דאב קודם לאם ותירץ דעיקר הקושי' מדשני רחמנא גבי מורא דהקדים אם לאב אך נראה לענ"ד דאין תירוץ זה מספיק דהא אמר לקמן הטעם משום דהוא ואמו חייבין בכבוד אביו ונראה דזה דוקא גבי כיבוד אבל גבי מורא דאמר לקמן איזהו מורא לא ישב במקומו וכו' בכל הני לא מצינו גבי אשה מורא בעלה ולא שייך בזה שהוא ואמו צריכין לירא מאביו ואף לפמ"ש לקמן דבכלל מורא שלא יסתור את דבריו אפי' בדבר שאין הנאה לאביו מכל מקום גם זה לא מצינו באשה שתהא מחוייבת לציית אותו בדבר שאין נוגע להנאתו בשימושה דאף שאמרו בנדרי' אין לך אשה כשירה בנשים אלא שעושה רצון בעלה אבל חיובא ליכא א"כ בענין המורא שניהם שווין ושפיר הוי מצי למימר דהיינו דשני קרא בכיבוד ובמורא לאשמועינן דבכיבוד אב קודם ובמורא שניהם שווין ותו דאם נימא דהקושי' הוא אינו אלא מדשני קרא גבי מורא לא הוי צריך לומר אלא משום דדרך אדם לירא יותר מאביו ולא הוצרך רבי ליתן טעם גבי כיבוד אלא העיקר נראה דהא דאמר שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו הוא נלמד מדהוקש כבודם לכבוד המקום ואפ"ה אמרה התורה איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' שאם צוה לו אביו והוא דבר עבירה לא ישמע משום דהוא ואביו חייבין בכבוד השי"ת ומהאי טעמא גופא כבוד אביו קודם לכבוד אמו ושפיר דייק רבי דלא הוצרך משום זה קרא להקדים דממילא הוי ילפינן מהא דכבוד המקום קודם לכל דכתיב ביה אני ה' והיינו דמייתי הכא הך דרבי בתר דמייתי דהוקש כבודם לכבוד המקום וק"ל

דף לא כל העובר עבירה בסתר וכו'. לקמן דף מ' אמר כל שלא חס על כבוד קונו נוח לו שלא בא לעולם ומפרש רב יוסף זה העובר עבירה בסתר. ונראה דטעם אחד יש להם מפני שכל בריא' העולם היה בשביל ישראל להשכין שכינתו בתחתונים כדאיתא במדרשות רבות וכיון שזה דוחק רגלי השכינה וזה היפך כוונת הבריא' ונוח לו שלא בא לעולם ויש לפרש נמי ע"פ מ"ש מהרש"א ז"ל בהא דנימנו ורבו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא היינו שמנו את הלאווין והם יותר מן העשין אלא שהקב"ה מצטרף מחשבה טובה למעשה נמצא שהמצות מרובין על העוונות אבל זה שעובר עבירה בסתר אינו מורא שמים עליו וכ"ש שאין מחשבותיו לשמים כיון שהמחשבה הוא בסתר והוא אינו עושה טוב אלא מפני מורא בשר ודם אם כן ממילא דעוונותיו מרובין מזכיותיו ונוח לו שלא נברא:

שם אמר ר"י בן לוי אסור לאדם וכו' פירש"י נראה כדוחק רגלי השכינה עניני במה שאמרו חז"ל בפסוק עקב עניה יראת ה' מה שעשתה ענוה עקב עשתה חכמה ראש שנאמר ראשית חכמה יראת ה' והוא השכינה השורה למעלה מראשו של אדם היא ענוותנותו של הקב"ה שהשכין שכינתו על ראשי עם קודש ושורה על מדת החכמה כמו שאמרו חז"ל אין השכינה שורה אלא על חכם ולכך ראוי לאדם לכפוף ראשו מאימת השכינה כמו שמצינו במלאכי' שראשיהם כפופי' מאימת השכינה אבל אם הי' הולך בקומה זקופה א"א למדת ענוותנותו של הקדו' ברוך הוא לדור בעולם אחד במקום גאיתו של אדם וזהו שאמרו חז"ל כל המתגאה אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם אחד ומסתלק שכינתו שהוא מדת ענוה ממנו וזהו שפי' התרגום כי גאה גאה דמתגאה על גוותני' ולא עוד אלא שגם מדת החכמה שהענוה שור' בה מסתלק ממנו כמו שאמרו חז"ל כל המתגאה אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכיון שעקב הענוה הוא יראת ה' ומתקיי' בזה רגלי השכינה ראוי לכסות ראשו כדאמרינן בעלמא כסי' רישך כי היכא דלהווי אימת' דמרך והיינו דסמוך ליה דלא מסגי בגילוי ראש ובזה יש להבין דברי הש"ע בא"ח סי' ה' במעלות הצדיקי' שמקיימי' שויתי ה' לנגדי תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כשהוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו לפני אל מלך גדול ונורא וכ' ולכאורה אין המשל מספיק כי חף שיפחד לב האדם לבוא לבית המלך מ"מ כשהוא רגיל עמו ומקורב אליו מתמעט פחדו ויראתו מחמת רגילתו עמו. אמנם הענין הוא כי השי"ת אין סוף לגדולתו וכל מה שיתקרב האדם אליו ומקבל מורא שמים מתקרב אליו בכל עת יותר נמצא מגיע אליו אור חדש בכל עת יותר ובכל יום הוא מתקרב אל המלך יותר נמצא בכל פעם הוי כמו בתחילה וזהו שויתי ה' לנגדי תמיד שבכל עת מגיע הפחד והמורא מן האור המתגלה חליו וק"ל:

בגמ' שאל בן אלמנה אחת וכו' הטל להם מי' בספל וקעקע להם כתרנגולין וכו' לכאורה קשה דהא קיי"ל בכתובת דף כ"ח ובש"ע א"ע סי' קי"ט דגרושה לא תדור עמו בחצר אפי' אם בניהם עמהם א"כ לא משכחת שאביו ואמו יאמרו בפעם אחת השקיני מים וכ"ש מה דאמר ר' יהושע שיתן להם מים בספל אחד דהא דאפי' באשתו נדה דמותר להתייחד עמו אפ"ה אסורה לשתות עמו בכוס א' כיון דמכרת ברמיזותיו א"כ כ"ש אם יגרש אשתו מן הנשואין שצריך הרחקה טפי אפי' מאותו חצר שאסורה לשתות עמו בכוס אחד מיהו לפי גירסת הרי"ף בכתובת דף כ"ח אין איסור לדור עמה במבוי אחד אלא בכהן דאסורה עליו ואפשר לומר דמזה הטעם לא שאל לרבי אליעזר נתגרשה מהו משום דרבי אליעזר ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם אשתו אלא אם כן מצא ערות דבר וכך כתבו התוספות בהדי' בסוטה דף ג' דרבי אלעזר סבירא ליה כב"ש בהא ואם כן כל גרושה אסורה עליו וצריכה שתרחוק דירתו מאותו מבוי ושאל מר' יהושיע דסבירא לי' שם דיכול לגרשה אפי' הקדיח' תבשילו אך לפמ"ש הפוסקי' דאף במקום שמותרת אליו מ"מ אסורה לדור עמו בחצר קשה ונראה דבאמת היינו דהשיבו ר' יהושע דניכר מבין ריסי עינך שאין שאלתך אלא אם יזדמן דין זה לפניך ובאמת אין זה בנמצא ואמר דרך שחוק כפרש"י ז"ל א"כ כיון ששרוין בבית א' עוד יוסיף לקרבם יחד לשתות מכוס א' והיינו דקאמר וקעקע להם כתרנגולין ע"ד שאמרו שלא יהא ת"ח מציין אצל נשותיהן כתרנגולין ור"ל שהקירוב הזה הוא גורם יותר שיהי' אצלו מצוי כתרנגולין וק"ל

שם בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך וכו'. כבר כתבנו למעלה בזה וע"ד הפשוט יש לפרש על פי מ"ש חז"ל בסוף מנחות על פסוק גדול שמי בגוי' דקרו אלהא דאלהא ע"ש וענינו מפני שמלכי מזרח ומערב משתחווין לשמש ולירח ולכל צבא השמים אף שמאמינים במעשה בראשית שכולם נבראו ע"י מעשה ידי הקב"ה ולכך קרו לי' אלהא דאלהא ולכך כששמעו שצוה הקב"ה על כיבוד אב ואם מפני שנברא על ידם הודו כולם בכבוד השי"ת שכל צבא השמים נבראו על ידו. וכמו כן סברו מלכי ארץ שהמלוכה הוא שלהם משא"כ במלכי ישראל מכירים שאין המלוכה שלהם וכמו שיבואר לקמן דלכך מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מפני שאין הכבוד שלו אלא של הש"י אבל מלכי עכו"ם היו טועי' שהמלוכה הוא שלהם ואין הש"י משגיח עליהם ולכך אמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כששמעו שחלק הש"י כבוד לאב ואם. ובזה יש לפרש המשך הפסוק כי רם ה' ושפל יראה וגומר מפני שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפסוק פן תשא עיניך השמימה וגומר אשר חלק ה' אלקיך לכל העמים כדי להטעותם וענין הטעות דקרו ליה אלהא דאלהא בחשבם שהשם יתברך לגודל רוממותו אין כבודו להסתכל במעשה תחתונים אך האמת הוא שאנו מאמיני' שהשי"ת לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו כמו שאמר דהע"ה מי כה' אלקינו המגביה לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ והטעם כיון שאין סוף לרוממותו לא יתכן להעריך נגדו גדול וקטן והוא משוה גדול וקטן וזהו שאמר הכתוב