האוצר מספורי צדיקים סז

קשה אחת אני שואל ממעלתו ורק שלא ירע בעיניו עלי וזאת היא יש לי בת יחידה לכן בדעתי להתחתן עמו וכבודו ירבה עלי מוהר ומתן ואני אתן לו ונתרצה לו הר' רפאל אף בלי מעות אך באופן שבל יוודע ממה שראה לשום איש והגביר הבטיחו לזה ותיכף שלח משרתו לעיר להביא מאכלים כידו הרחבה ובאותו לילה נעשה תנאים למזל והגבילו זמן החתונה על ב' חדשים ולמחרת היום נסע הגביר לביתו שמח וטוב לב וכשבא לביתו סיפר לאשתו ובתו איך שהשי"ת הזמין לבתו יחידתו שידוך הגון וכבר נעשה תנאים למזל אך כשאמר להם עם מי אז געו כולם בבכי ואשתו התחילה לצעוק עליו מדוע עשה כזאת ליתן בתו יחידתו לאיש מסכן כזה אך מה הועיל צעקתה הלא כבר נעשה ואין להשיב והגביר מחמת הבטחתו לא הי' יכול לספר לה מזה כלל והכלה מרוב צערה נפלה למשכב וכן עבר הב' חדשים ובתוך הזמן הכין הגביר מלבושי פאר עבור החתן והכלה כנהוג וכשהגיע יום המוגבל נסעו הגביר עם זוגתו והכלה להכפר אשר דר בו החתן וכשהגיעו לשם כראות הכלה החתן שלה נתנה קולה בבכיה ומרוב צערה נתעלפה עד שלא יכלו להקיצה והר' רפאל והחתן נעלמו מעיני כל וכשראה זאת הגביר רץ תיכף להיער ונפל לפני רגליו של ר' רפאל לעזור להכלה אשר הגיעה עד שער המות אז נתן לו עשב להניח על פיה ויקיצה ובאופן שתפייס להחתן וכך הוי וכשראתה הכלה כזאת הבינה שהמחותן והחתן שלה אינם אנשים פשוטים רק צדיקים נסתרים והוא זיווג הגון ופייסה להחתן ונעשה החתונה ברוב פאר כנהוג והר' רפאל הי' מסדר קדושין וכשהגיעו למחרת צוה הגביר למשרתו לחבוש כל החפצים וליסע לביתם חזרה וכאשר לקח הבן ברכת פרידה מאביו לקח ממנו תקיעת כף שבל יעסוק בשום דבר רק לישב על תורה ועבודה ואף הגביר המחותן הבטיחו שישים עין עליו ע"ז ואח"ז נסעו לביתם שמחים וטוב לב וכן הי' האברך הי' יושב תמיד על תורה ועבודה ולחותנו הי' תענוג מזה אין לשער. ויהי כי ארכו הימים והר' רפאל הנ"ל שבק לן עלמא אז סיפר הגביר לכל בני עירו מגדולתו וכל בני עיר האמבארג נסעו להכפר לקברו בכבוד גדול כיאות לו וכן עבר ימים רבים ומעט מעט נשכח אף