האוצר מספורי צדיקים נב

וכשנכנסו לפנים סיפר להם הרב מעשה משר אחד ממנהגו עם עבדיו והיכליו וכשסיים הסיפור צוה להם שילכו לשלום ולא שאלו ממנו מאמר הזוהר וכשבאו על אכסניא שלהם נתיישבו בדבר כי בודאי לא סיפר לבטלה וראו בעינא פקיחא שהיא משל ומליצה ומתוכו הבינו מאמר הזוהר על בוריו וקיבלו כ"א הכסא הרבנות כמו שהכריע רבם זצ"ל זי"ע: עוד מהרב הנ"ל זכותו י"ע פעם אחת כאשר בא הרב הצדיק הנ"ל לניקלשפורג נקרא לבוא לגביר אחד חסיד על קאפע וכיבדו אותו בכלים מכלים שונים בכלי אחת הקאפע ובכלי אחת החלב כנהוג ושאל להגביר איה החלב והראה לו הגביר באצבעו על השלחן ששם הוא החלב ויעברו כמה רגעים אחדים ושאל אותו עוד הפעם איה החלב והי' זאת לפלא בעיני הגביר והבין שלא בחנם שאל רבינו כן וירץ חיש מהר לחקור ולדרוש אצל ב"ב מהות החלב ונודע לו שהחלב נחלב ע"י עכו"ם משרתת בלי השגחה בשגיאה ויבא הגביר הביתה ואמר לרבינו כן הוא דברי אדמו"ר נכונים שהחלב אסור אבל מדוע לא אמרתם בפשוט שהחלב טריפה ומה זה ששאל כבוד אדמו"ר איה החלב והשיב לו רבינו הלא כך מבואר בש"ע יו"ד סי' קט"ו חלב שחלבו עכומ"ז ואין ישראל רואהו אסור והפירוש הוא לפי שנחלבה ע"י עכומ"ז לכן אין ישראל רואהו יען כי אסור היא וישראל הוא בבחינת גדו"ל שאי אפשר להסתכל ולראות דבר שהיא אסור ע"כ שאלתי איה החלב כי לא ראיתי החלב כלל. מזו המעשה נוכל להתבונן וכן שמעתי ג"כ בשם צדיק אחד פירוש על הפסוק וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו אשר הוא כעין שפת יתר אך הכוונה בזה שאאע"ה היו אבריו כל כך מזוקק ומטוהר עד שלא הי' ביכולתם לעשות שום דבר רק מה שהוא רצון השי"ת ובאמת לא הי' רצון השי"ת שישחוט את בנו רק שיעלהו ורק אאע"ה שרצה ליקח המאכלת כדי לשחטו וזה הוא נגד רצון השי"ת א"כ האבריו לא היו מניחים אותו לעשות ולזה הי' צריך