המידות לחקר ההלכה, חלק ב, יב; חיוב ושלילה כ

וכהאי גוונא מתרצים האחרונים על הקושיה שמקשים בסוגית הגמ' בפסחים (ל"א א') במחלוקת, אם בע"ח למפרע הוא גובה או מכאן ולבא הוא גובה, ומביאים שם ראיה מהמשנה האומרת "נכרי שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה", ומזה יש ראיה, שבע"ח למפרע הוא גובה. ומקשים 562 אור חדש פסחים (שם); פני יהושע (שם). , הלא ס"ס להישראל החמץ הוא גורם לממון, כי אם לא יהיה החמץ יצטרך לשלם לו כסף, ולענין בל יראה הלא כו"ע מודים שגורם לממון כממון דמי? והתירוץ הוא ג"כ, שיש הבדל בין גורם לממון באופן חיובי לבין גורם לממון באופן שלילי , כי גורם לממון בציור של "אי מיגנב או מיתאבד בעי לשלומי ליה", הנה הגורם בא מצד החיובי שבו, שהוא מתחייב מסבת החמץ, אבל כאן הגורם הוא רק באופן שלילי, כי החיוב הלא הוא מקודם, אלא שאם היה החמץ קיים היה נפטר מחיובו ע"י החמץ וכשלא יהיה נשאר החיוב קיים, אבל עכ"פ לא אבדת החמץ היא המסבבת את החיוב באופן חיובי 563 ועיין בחי' הגר"ח על הש"ס (פסחים שם), ושם במה שהוסיף לחלק בדין גורם לממון בין חמץ לקדשים. ושם במכתב לבנו בענין זה. וע"ע באור שמח (פ"ג מהל' חמץ ומצה ה"ח). .