המאור הקטן על תענית א:

הירושלמי שכתב הרי"ף ז"ל לא דמי ההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל כך פירושו כי מי שהוא מיקל על עצמו שלא להזכיר לא טל ולא גשם בימות החמה אין מחזירין אותו מפני שהטל אין נעצר אבל מי שמחליף ומזכיר של גשם בימות הטל הואיל ואין גשמים לאחר ניסן סימן ברכה כאילו לא התפלל כלל לפי' מחזירין אותו:

רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג כתב עלה הרי"ף ז"ל ירושלמי מאי טעמיה דרבי יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם ובמקום אחר מצאתי בירושלמי ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן. ויזכיר בשחרית אף הוא סבור שהזכירו מבערב והוא הוה מדכר מן גו דהוא חמי לון דלא מדכרין בקמייתא ומדכרין באחרייתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב ובמדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא בתפלת מוסף הדא הוא דכתיב שמעה ה' צדק וכו' זו ק"ש הקשיבה רנתי זו תפלת יוצר האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה זו תפלת המוספין (מיד) מלפניך משפטי יצא זו היא שתוקעין שופר בתפלת המוספין ובגמרא דילן במסכת ראש השנה יש טעם אחר בתקיעות: