המאור הקטן על סוכה יד:

[דף כט ע"ב] קא פסיק ותני לא שנא ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ואע"ג דכי כתב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום השני אלא גזול בשלמא ביו"ט ראשון וכו' ואוקימנא משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ויש מן הגאונים הרבה שפסקו כר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי שהגזול פסול אף ביום ב' ובודאי לכתחלה שפיר דמי למיפרש מינה לאפוקי נפשין מפלוגתא ומשום דמאיס לגבוה מיהו לא חזי לן למיסמך על הא דר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דשמעת מינה דיאוש כדי קני ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין דקאמר חיוביה דגנב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בב"ק בפ' מרובה ומשמיה * צ"ל דרשב"י דר' יוחנן הוא דקאמר ליה הכא ולא ס"ל כוותיה ואף ר' יצחק בר נחמני משמיה דשמואל פליג עליה בפירוש דקאמר ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ורב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא וממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי שקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה הוא ומ"מ לית דחש להא דר"ש בן יוחאי:

ובאתרוג שנקבוה עכברים איתמרין תרי לישני וכלישנא בתרא נקיטין לקולא דספיקא דרבנן היא שאין לנו מצות לולב מן התורה מיום ראשון ואילך וכ"כ הרי"ף ז"ל ומצאתי כהלכות ה"ר יצחק בן גיאות ז"ל ירושלמי ר' יצחק בר נחמני בשם שמואל כל הפסולין אינן אלא כיו"ט ראשון והכי פסקו רבנן בתראי:

והא דת"ר סוכה גזולה ר"א פוסל וחכמים מכשירין אוקימנא בתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו אבל גזל עצים וסיכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד דעבדו רבנן תקנתא כדין תקנת השבין ומהכא נמי שמעת דלא סבירא לן כר"ש בן יוחאי דפסל בלולב הגזול משום מצוה הבאה בעבירה שאם היה כן אפי' סוכה תפסל בגוזל עצים וסיכך בהן שאף היא מצוה הבאה בעבירה היא ואם גזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה שאין לה דין קרקע דברי הכל פסולה והיינו דאמרי' בפ' הישן ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי להו למעוטי סוכה גזולה ומכל זה לא כתב הרי"ף ז"ל כלום ושמעתא דרבינא בכשורא דמטללתא כולה עד סופה היה לו לכתוב: