המאור הקטן על שבת לז

[דף קו ע"א] והא אנן תנן כל המקלקלין פטורין מתני' ר' יהודה דאמר מקלקל בחבורה פטור ברייתא ר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב ופלוגתייהו דר"י ור"ש לא אשכחן לה עיקר ברור בכולי תלמודא אלא שאנו תולין מחלוקתם זו בזו כמחלוקתם במלאכה שאינה צריכה לגופה שהובררה בכמה מקומות במס' שבת דר' יהודה מחייב ור"ש פוטר והקשר שקושר בין שתי המחלוקות הללו הוא מדאיצטריך קרא למישרא מילה בח' בשבת ומדאסר רחמנא הבערה גבי בת כהן וזהו ביאור הדבר כל שלשים ותשע מלאכות שהיו כנגדן במשכן כולן היה בהם צורך לגופן חוץ מן הזורה והבורר שהוא זורה חמוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזה הוא עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ועל כל תולדה שלהן אבל שאר המלאכות עיקר הוא לצורך גופן וס"ל לר' יהודה כל המלאכות כולן כשם שחייב עליהן לצורך גופן כך חייב עליהן שלא לצורך גופן כ"ז שהוא מתקן ולא מקלקל הלכך האי דאיצטריך רחמנא למישרא מילה אע"פ שהוא דוחה הערלה מן הבשר והיא מלאכה שאינה צריכה לגופה כמוציא את המת לקברו ומוציא כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ומשמשי ע"ז כל שהן שאין כוונתו אלא לדחותן מעליו כיון שיש תיקון האיש בכך דמה לי תיקון גברא מה לי תיקון כלי מתקן הוא ומלאכה שאינה צריכה לגופה כה"ג בשבת חייב עליה ומש"ה איצטריך רחמנא למישרא מילה בשבת ואין ה"נ גבי הבערה דבת כהן אע"פ שאין כוונתו בהבערה אלא לדחותה ולבער אותה מן הכלל כדכתיב ובערת הרע מקרבך והויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שיש לנו תיקון בדבר הרי הוא כמוציא כזית נבלה וכעדשה מן השרץ וכה"ג בשבת חייב ומש"ה אסר רחמנא הבערה גבי בת כהן נקוט האי כללא בידך כל מלאכה שהיא צריכה לדחות נזק מן העושה אותה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכן החופר גומא בשדה ואינו צריך אלא לעפרה אין החרישה אלא הגומא בלבד והעפר כדבר אחר חוץ מן החרישה והויא לה מלאכה שאינה צריכה לגופה שנחלקו בה רבי יהודה ור"ש ולא היה ר' יהודה צריך לטעם שאמרו בגמ' מה לי בישול פתילה מה לי בישול סמנין כי די לנו בתיקון שלנו כביעור עושה הרע מישראל כמוציא המת לקברו אלא כמוסיף טעם הוא ואיידי דאמר מה לי תיקון גברא מה לי תיקון כלי נקיט נמי מה לי בישול פתילה מה לי בישול סמנין הלכך לטעמיה דר' יהודה חובל בבהמה חשיבא בצריך הדם לכלבו ומבעיר את הגדיש בצריך לאפרו שקלקולו בבהמה שהחבורה בה וקלקולו בגדיש הדלוק מקלקל בחבורה ובהדלקה הוא ופטור אע"פ שיש לו תיקון בדם ובאפר אין החבלה בדם אלא בבשר ואין הדליקה באפר אלא בגדיש ואין זה דומה לשוחט את הבהמה ומבעיר את העצים לבשל את הקדרה שזה הוא דרך הנאתן ובכולהו אבות מלאכות מודה ד' יהודה ולא פליג אלא שמוסיף אף השובט והמדקדק וכן מודה ר' יהודה בחובל בשרצים ושקצים ורמשים דלאכילת כלבים קיימי וזה הוא דרך הנאתן ואע"פ שנצרר הדם ולא יצא מתוך שהכלבים להוטים אחר הדם יש בזה תקון וכן מודה ר' יהודה אם היה שום תיקון בגוף הבהמה החבולה או בגוף הגדיש הדלוק אפי' בתיקון משהו היה חייב דאמרי' בפסחים בפ' אלו דברים לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו חייב מה תקן תקן אם עלו לא ירדו כל זה שאמרנו לבאר טעמו של רבי יהודה אבל ר"ש ס"ל כולהו מלאכות ממשכן גמרינן להו מה התם כולהו מלאכות חוץ מזורה ובורר לצורך גופן אף כאן כל לצורך גופן הלכך לא איצטריך רחמנא למישרא מילה שהיא לדחות הערלה ולא למיסר הבערה גבי בת כהן שהיא לבער אותה מישראל שעיקר ההבערה שהיא בבת כהן אין בה לעצמה אלא קלקול ובישול פתילה לא כלום חשוב וכן עיקר החבלה היא בערלה ואין שם שום תיקון אלא קלקול והתיקון שהוא באיש לא חשיב לר"ש דה"ל כמלאכה שאינה צריכה לגופה ולמדנו מזה מקלקל בחבורה ובהבערה שחוא חייב ובהא פליגי ר' אבהו ור' יוחנן אליבא דר"ש דר' אבהו ס"ל חדוש הוא ואף במקלקל גמור חייב בחובל ומבעיר אליבא דר"ש כמו שאתה אומר בעלמא חדוש הוא שחדשה תורה בקנס אע"ג דמקטיל משלם ור' יוחנן סבר אף לדברי ר"ש בעינן שום תיקון וכיון שיש שום תיקון אע"ג שאינו בגוף הבהמה החבולה אלא בדם ולא בגוף הגדיש הדלוק אלא באפר כה"ג תיקון הוי גבי חובל ומבעיר לפי שהדם בא מכח חבלת הבהמה וכגופה הוא חשיב וכן האפר הוא הגדיש הדלוק משא"כ בחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה שאין החרישה אלא הגומא ולעולם תיקון כל דהו בעי' אפי' גבי חובל ומבעיר דהא גבי מילה והבערה דבת כהן אע"פ שאין שם תיקון מעשה מצוה הוא תיקון כל דהו הוי הלכך אין לך בו אלא חדושו בלבד דלא בעי תיקון בגוף הדבר על צורת הגוף הראשונה אבל תיקון כל דהו בעי' משא"כ בשאר מקלקלין שכולן פטורין עד שיהא תיקון בגוף הדבר והיינו דאמר ליה ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה פירוש שיהו חייבין בלא שום תיקון אם תמצא לומר משנה חובל בצריך לכלבו מבעיר בצריך לאפרו הוא חייב אליבא דר"ש משא"כ בשאר המקלקלין כולן ומתני' דקתני כל המקלקלין פטורין קא פסק ותני אפי' חובל ומבעיר הרי הן כשאר המקלקלין כולן רבי יהודה היא ואע"ג דרישא דמתני' אוקימנא כר"ש דקתני קורע בחמתו פטור בעל כרחך רישא ר"ש וסיפא רבי יהודה ותברא מי ששנה זו לא שנה זו וחובל ומבעיר שאינו צריך לגופן אלא לדחות נזק מעליו פלוגתא דר' יהודה ור"ש היא דהיינו מלאכה שאינה צריכה לגופה וזו היא שנחלקו בה בהריגת המזיקין בשבת בפ' כל כתבי הקדש וכן הקורע בחמתו למירמא אימתא אאינשי ביתיה הרי הוא כחופר גומא בשדה ואינו צריך אלא לעפרה שאין הצורך בעיקר המלאכה ופלוגתא דר' יהודה ור"ש היא, והא דת"ר המוציא ריח רע כל שהוא יש לפרשה בצריך לרפואה לגמר בריח רע והרבה עושין כן ובירושלמי נמצאו דברים שלא על דרך התלמוד שלנו ולא על דרך הפירוש שלנו שפירשנו והכן גרסינן התם את המת במטה חייב דברי הכל לא כן תאני אף ריח רע כל שהוא ואמר רבי אילא אף ר"ש מורה באיסורי הנאה רבי יודן אמר תפתר במת נכרי ושאין בו ריח ושהוציאו לכלבו וגם לרבינו האי ולרבינו נסים ז"ל מצאנו בדברים הללו בחילוף דברינו ואין לנו אלא מה שדעתנו נוטה לו לפי תלמודנו וכפי שכתבנו ובמדרש הגדה מצאתי טעם לדברי ר' יהודה דחשיב ליה תיקון גברא במילה כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם מה תאנה זו אין בה פסול אלא העוקץ בלבד כך האבות לא היה בהן פסול אלא הערלה בלבד: