המאור הקטן על שבת יח.

מעשה שעשו אנשי טבריא וכו' אוקמה רב איקא בר חיננא להשתטף בהם כל גופו פי' שטיפה לאחר שנתחמם אדם כנגד המדורה והוא שוטף זיעתו וזוהמתו בחמין או בצונן זו נקראת שטיפה שעשויה להעביר הזוהמא כדכתיב וישטף הרכב בברכת שומרון וכדתניא מתחמם אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן והך רחיצה דתנן במתני' במעשה דאנשי טבריא שטיפה היא ודקתני בחמין שהוחמו בשבת שאסורין בשטיפה דאלמא אם הוחמו מערב שבת מותרין בשטיפה ר"ש הוא דקא שרי שטיפה בחמין ולא גזר בה משום גזרת מרחץ כדתניא לא ישתטף אדם גופו בין בחמין בין בצונן ד"ר מאיר פי' בחמין משום גזרת מרחץ ובצונן מפני שמפשיר מים שעליו שנתחמם כנגד המדורה והוי כמבשל ור' שמעון מתיר בין בחמין בין בצונן בחמין משום דלית ליה גזירת מרחץ בשטיפה בעלמא דרחיצת עראי היא ובצונן משום להפשיר מים כה"ג לא חיישינן מפני שקדם חמימו לשטיפתו וכדמפרש בההיא דתניא מתחמם כנגד המדורה וכו' רבי יהודה אומר בחמין אסור כר"מ וטעמו בצונן מותר כר"ש:

אמר ר"ח מחלוקת בכלי פי' רב חסדא לאו אשטיפת חמין קאי אלא אצונן מחלוקת בכלי שמתוך שהמים מועטין נראה כמפשיר מים שעליו אבל בקרקע שהמים צוננים מרובין אינו כמפשיר מים אלא כמיקר גופו ומותר ואקשינן עלה והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה שהביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין והדבר ידוע שלא עשו להחם את הצונן אלא לצנן את החמין ועל מה אסרו להם חכמים שעשאום כחמין שחוחמו בשבת דאלמא כה"ג בשבת אסור והלא ידוע שלא עשו אלא להקר ולצנן והיה בקרקע ואסרו לחם חכמים אלא אי איתמר הכי איתמר אמר ר"ח מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור ומתני' דקתני דאסרו להם חכמים לאנשי טבריא כר"מ דאסר אפילו בצונן ואפילו בקרקע אבל בשטיפת חמין סבר לה כר"ש דשרי ולא גזר בה משום גזירת מרחץ והיינו דקתני כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה דהיינו שטיפה הא חמין שחוחמו מע"ש שרו כר"ש והאי תנא סבר לה כר"ש בחמין וכר"מ בצונן ונמצאו ד' מחלוקת בדבר ומדקי"ל כר' יהודה דאמר בחמין אסור בצונן מותר אסתייעא לן כעולא דאמר הלכה כאנשי טבריא ולא סמכינן על ר"נ דאמר כבר תברינהו אנשי טבריא לסלונייהו ולא מדמי לה להטמנה בדבר המוסיף כדמדמה לה ר"ח אליבא דרבנן שהרי לא עשו להחם את הצונן אלא לצנן את החמין אע"פ שהטמנה בדבר המוסיף אסורה מבעוד יום התם הוא דכל בישול וכל הטמנה אסור משחשכה אבל הכא דכה"ג שרי ואפילו בשבת לא אסרינן בהבאת סילון של צונן לתוך של חמין אפילו מבעוד יום ומה שאסרו להם חכמים דלא כהלכה לא בהבאת צונן לתוך החמין שיהיו אסורין כחמין שהוחמו בשבת משום דקיי"ל כר' יהודה דקא שרי שטיפה בצונן בקרקע וכמו שביארנו טעם הדברים למעלה דהא בהא תליא וגם במה שיצא מדקדוק דבריהם שאמרו כחמין שהוחמו בשבת הא חמין שחוחמו מע"ש מותרין בשטיפה גם בזו אין הלכה כחכמים מאחר שעמדה ההלכה כר' יהודה דאסר שטיפה בשבת כחמין שהוחמו מע"ש ומה שכתב הרי"ף והלכתא כר"ג ליתא ויש ספרים שכתוב בהן אמר ר"ח מחלוקת בכלי אבל בקרקע דברי הכל אסור והא מעשה דאנשי טבריה בקרקע הוה וטעמא דבשבת הא מע"ש שרי אלא אמר ר"ח מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל מותר ואלה הספרים חדשים מקרוב באו הגהותיהם ואין הגירסא כך בכל הספרים ובספרי הגאוגים היתה גירסת הספרים הללו נכונה יותר. היה לנו קשה בדברי הרי"ף שהוא כתב כך בהלכות אמר ר"ח מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור והא דאמר רבינא שמע מינה המבשל בשבת בחמי טבריא חייב חטאת דהא מעשה דרבי לאחר גזירה הוה איכא דקשיא ליה ההיא דגרסי' בפרק תפלת השחר פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש וכו' ואוקימנא להזיע וקודם גזירה ה"ג ממאי דבחמי טבריא ולאחר גזירה היא [דילמא] כי ההיא דהתם וי"ל אילו לא נכנס אלא להזיע לא היו נותנין לו פך שמן לסוך אלא ודאי לרחיצה ממש נכנס כי ההיא דתניא רחץ ולא סך מעיקרא דומה לנותן מים ע"ג חבית הלכך על כרחך בחמי טבריא עבדי ולאחר גזירה הוה מעשה: