המאור הקטן על שבת טז.

והתימה הגדול שבדברי הרי"ף ז"ל שכתב בפ' ראשון וכמה כדי שיצולו א"ר זירא א"ר אלעאי אמר רב כמאכל בן דרוסאי וההיא כחנניא אזלא ועלה מייתינן לה לברייתא כחנניא ובפרק זה דחה דברי חנניא ולא זכר לאותה משנה ולא למה שכתב עליה ואם היה לו טעם בזה היה לו לכתוב לנו כלל הדברים הלכה כחנניא ומתני' להחזיר תנן אבל לשהות משהין אפילו תבשיל שלא בישל כל צרכו והוא שהגיע כמאכל בן דרוסאי אפילו בכירה שאינה גרופה וקטומה וה"ה בתנור ל"ש תוכו ול"ש על גביו וזאת הסברא לרבינו האי כפי מה שפירשנו בפ' ראשון בענין האי קדרה חייתא אבל לדבריו שפירש שם שיש הפרש בין שהיית כירה לשהיית תנור אסור לשהות בתנור תבשיל שלא בישל כל צרכו ולא אמרינן לא יתן דתנור דומיא דלא יתן דכירה דלא יתן דתנור בין בשהיי' בין בחזרה ולא יתן דכירה דוקא בחזרה ולדברי רבינו האי דעתנו נוטה דלא מפלגינן בשהיות בין כירה לתנור אלא כולהו שריאן בכל שהוא כמאכל בן דרוסאי והני מילי במצטמק ורע לו אבל מצטמק ויפה לו לבני מדינחא דמקרבי לרב ושמואל אין משהין ע"ג כירה שאינה גרופה ואינה קטומה אע"פ שבישל כל צרכו ולבני מערבאי דמקרבי לרבי יוחנן מותר לשהות ע"ג כירה שאיגה גרופה ואינה קטומה והוא שבישל כל צרכו אבל כמאכל בן דרוסאי אין משהין בכירה שאינה גרופה וקטומה במצטמק ויפה לו ל"ש למדינחאי ל"ש למערבאי ואנן דלית לן מנהגא בהכי נקטינן לקולא כבני מערבאי והרוצה להחמיר על עצמו כבני מדינחאי רשאי:

ודבעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדרה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו בשלא הגיע למאכל בן דרוסאי ושכחה ע"ג כירה שאיגה גרופה ואינה קטומה ואסיקנא לאיסורא כר"נ בר יצחק ודאיבעיא להו עבר ושהה מאי בתבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו בדוכתא דנהיגי ביה איסורא אי נמי בתבשיל שלא בישל כל צרכו אלא שהגיע למאכל בן דרוסאי ומצטמק ויפה לו שהוא אסור לדברי הכל בין למדינחאי בין למערבאי אסור לשהוייה לכתחלה:

וכיון דלא אפשיטא בגמ' נקטי' לקולא ולא אסרי' לי' להאי בישולא בדיעבד כדברי הרי"ף ז"ל:

ואם תשאל אמאי לא פשטה מברייתא דקתני ר' יהודה אומר חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שמצטמק ורע להם ותבשיל שבישל כל צרכו אסור מפני שמצטמק ויפה לו היא גופא איבעיא להו האי מותרין ואסורין לכתהלה הוא דשרי לשהינהו במצטמק ורע לו ואסור לשהינהו במצטמק ויפה לו אבל דיעבד אידי ואידי שרי או דילמא דיעבד נמי אסור כל שמצטמק ויפה לו ולא איפשיטא וההיא ברייתא דשתי כירות המתאימות דאסר רבי יהודה לשהות בשאינה גרופה וקטומה ההוא בתבשיל שלא בישל כל צרכו אלא כמאכל בן דדוסאי ולא קי"ל כוותיה וההיא דתניא לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותתן לתוך התנור ע"ש עם חשכה וכן נחתום לא ימלא חבית של יין ויניח לתוך התנור ההוא כיון דלמוצאי שבת קא בעי להו והם דברים קשים שסובלין בישול כל הלילה וכל היום יש בהן משום גזירה דלמא אתי לחתויי בגחלים אבל בקדרה חייתא שהיא של בשר והוא מתבשל מאליו בתנור עד סעודת היום של שבת והוא מסיח דעתו ממנה לסעודת הלילה לא אתי להתויי בה בגהלים ולפום הכי שדיא ולא דמי לגתינת פת בתנור ולא למשלשלין את הפסח בתוך התנור דאי לאו משום דבני חבורה זריזין הם אסור ולא לצמר ליורה דאי לאו דקשה ליה זיקא אסור דהתם נוחים להתבשל ולא מסח דעתיה מינייהו ואתי לחתויי בגחלים ואע"פ שראינו לרבינו האי דמוקי לה לההיא דקדירה חייתא בכירה גרופה וקטומה לא נראו לנו דבריו בזה ואף רבינו האי גאון לא אמר אלא בקדרה חייתא בלבד אבל בשיל בשאינה גרופה וקטומה מותר לשהות עליה כל דבר אפילו תבשיל שלא הגיע למאכל בן דרוסאי ואפילו מצטמק ויפה לו וכן מותר להחזיר לה דכיון דהוה סבירא לן לאוקמא למתני' בלשהות וכ"ש להחזיר לא מפלגינן בין תבשיל לתבשיל ואע"ג דסתם תבשיל לא הוה פחות ממאכל בן דרוסאי אפ"ה כיון דכירה גרופה וקטומה לית בה משום גזירה דלמא אתי לחתויי לית לן ראיה למיסר לשהויי עלה כל מידי דהא ליכא למיחש בה כלל וכן אם גרף כל הגחלים והוציאם לחוץ ל"ש כידה ול"ש תנור מותר לשהות ולהחזיר שם כל דבר דהא ליכא למיחש לחתויי בגחלים והא דתנן במתני' עד שיגרוף בגורף הגחלים לצד אחד הוא דקלשת לה גזירה דלמא אתי לחתויי דהא גלי אדעתיה דלא קבעי להו וכן הסק בקש ובגבבא יש מהן גחלים קטנים עוממות ואית בהו חששא בתנור אבל אם גרף את התנור הכל והוציא לחוץ ולא נשאר כלום מה נשאר לנו לחוש מאחר שאין טעם משנתנו משום תוספת הבלא כמו שפי' רש"י ז"ל אלא דלמא אתי לאחתויי וכמו שפירשנו ודיני חזרת התבשיל מפורש בגמרא שמותר בעודן בידו ואם הניחם ע"נ קרקע אסור משום דנראה כמבשל לכתחלה בשבת ואם תלאן במקל או הניחם ע"ג מטה או שפינן ממיחם למיחם בעיא ולא איפשיטא ולא שרינן למעבד הכי לכתחלה ואע"ג דתניא בברייתא דסוף פרק במה טומנין פינן ממיחם למיחם מותר ההיא בהטמנה היא שמטמין מבעוד יום וכיון שפינה ממיחם למיחם נצטננו או גלה בדעתו שהוא רוצה לצננם וה"ל כמטמין את הצונן שהוא מותר וסמיכת קדירה בהחזרת תבשיל לכירה שאינה גרופה וקטומה מותרת כדקא פשטינא בגמרא דתניא כירה שהסיקוה בגפת ובעצים וכו' דכוותה גבי תנור אסור אפי' בגרוף וקטום כדתנן תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא וכו' והא דאמרינן לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת פירש ה"ר שלמה אפי' בשבת ביום המחרת דלא תימא פלוגתייהו משחשכה התם הוא דשרי דמוכחא מילתא דאדעתא לאהדורי לצורך מחר שקיל לה אבל ביום לא מוכחא מילתא דשקיל לה אדעתא לאהדורי ובטלה הטמנה והוה ליה כמטמין לכתחלה וזהו פירוש רש"י דהוא אזיל לטעמיה דמפרש לה לכולה מתני' בהטמנה והשיאו לרב ז"ל בפי' הזה מפני שראה פ' כירה בין שתי הטמנות סוף במה מדליקין ותחלת במה טומנין וכך היינו מפרשי' בילדותנו מחזירין אפילו בשבת כדברי ה"ר שלמה ז"ל והיינו מביאין טעם לדבר מדתנן ואוכלת עמו לילי שבת ושבת אלמא יום שבת מיקרי שבת סתמא כפירוש רש"י ואחר שראיתי פירוש רבינו חננאל ויתגלה לנו טעם משנתנו שלא הוזכרה כאן הטמנה כל עיקר ונתבררו לנו הדברים ההם נראה לנו לפרש בענין אחר לדברי האומר מחזירין ואפילו בשבת שלא תאמר בבין השמשות הוא דמחזירין כדתנן לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר מדלא קתני לא יתן אלא בגרופה וקטומה וקתני עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אלמא בשעה שמותר לגרוף וליתן את האפר קאמר קא משמע לן דהוא הדין דאפי' בשבת משחשכה מחזירין בגרופה וקטומה הרי פירשנו כל דיני השהיות והחזרות במנינן כפי מה שהוזכרו במשנה ובגמ' ולענין הטמנה יש מי שאומר אסור להטמין על גבי גחלים כלל דאפי' קטומות לא גרע מגפת של זיתים דאסור להניח עליה קופה שטמן בו כמו שמפורש בפרק במה טומנין משום דמסקי הבלא הכא נמי לא שנא דכל שכן הוא ויש מי שאומר לא כי גפת של זיתים אסופי מוספי הבלא כל שעתא ושעתא ואסור להטמין בדבר המוסיף מה שאין כן בגחלים קטומות שעוממות והולכות ולא די שאין מוסיפין אלא שהן פוחתות וע"פ סברא זו נהגו לאכול את החמין הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין ואם מת יתעסקו בו עממין ולהזמין לבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין הוא המאמין וזוכה לקץ הימין ויש מן החכמים אומרים על השמאל שהוא ימין אנו קורין עליהם מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה: