המאור הקטן על ראש השנה יב.

ואני אומר כי משרש ההלכה אין בר"ה שבע ברכות אלא תשע הן לעולם בין בערבית בין בשחרית בין במוסף בין במנחה כמו שתראה בפרק תפלת השחר הני שמונה עשרה כנגד מי הני שבעה דשבתא כנגד מי הני תשע ברכות דראש השנה כנגד מי נראה לנו מכאן שאין לנו לחלוק בתשע ברכות בכל תפלות היום כמו שאין לך לחלוק בשמנה עשרה של חול ובשבע של שבת ואף על פי שאין תוקעין אלא במוסף כדתנן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע הא לענין ברכות זה וזה שוין וההיא דאמרינן התם הני עשרין וארבע דתעניתא כנגד מי שני ההיא שאינה אלא בחבר עיר ופעם אחת ביום אבל תשע ברכות של ראש השנה כיון שכל יחיד ויחיד חייב בהן נראה לנו שהן בכל תפלת היום וההיא דגרסינן בעירובין בפרק בכל מערבין אמר רבי זירא שאני ר"ח מתוך שכולל ערבית ושחרית כולל נמי במוספין לא תסתבר לך מכללא דליכא תשע ברכות בראש השנה אלא במוספין בלבד דלא אתא ר' זירא לאשמועינן אלא דכללינן לה לברכה דר"ח ואפילו במוסף ואע"פ שחולקין במוספין מתוך שכוללה שחרית וערבית מתוך שהמקשה לא הקשה אלא מתפלת המוסף כשאמר ואם איתא אחת עשרה מיבעי ליה כלומר הלא אתה מוצא אחת עשרה במוספין והיו להו בית שמאי דמהדרי לאפושי ברכות למיתנא אחת עשרה כיון דאיכא מוספין דאית בהו אחת עשרה ולפי שהקשה המקשה מתפלת המוספין השיב לו רבי זירא מתפלת המוספין ולעולם בכל תפלת של ראש השנה תשע ברכות הן אלא שמנהג הוא בידינו מאבותינו ואבות אבותינו שאין מתפללין תשע אלא במוספין ובשאר תפלות מתפללין שבע ומנהג אבות תורה היא ואין לשנות ודאתאן עלה מהא שמעתא דרבי יצחק דאמר למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן יש שמדקדקין בשמועה זו על הסדר שאנו נוהגין היום מה הן התקיעות שהן לערבב את השטן אם אותן שתוקעין מעומד הלא הם על סדר ברכות התפלה והן נראין כשל תורה וכדרבא דאמר רבא אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות וכו' ואם אותם שתוקעין מיושב הם לערבב את השטן היאך מתחילין בהן ומברכין עליהן ונראה לן פי' שמועה זו דרבי יצחק כעין ההוא שמעתא דרבי חייא בר גמדא דאמר אין תוקעין אלא בזמן שב"ד יושבין ובעי ר' זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו הכא נמי התקיעות שתקעו כשהן יושבין אלו התקיעות שתוקעין בסדר ברכות בתפלת שליח צבור ואע"פ שהן מעומד לשליח צבור אינן לשאר העם אלא מיושב ותקיעה שמעומד היתה מנהג בידם שהיו תוקעין אותה כשהיו יוצאין מבית הכנסת ומצאתי סעד לדברי בחבורי הגאונים כדאמר רב סעדיה ז"ל אחר תפלת המוסף מריעין תרועה גדולה לערבב השטן וכן אמר רב עמרם גאון ז"ל ואמר רב האי ז"ל אין אנו עושין כן בתורת מנהג ולא שמענו שאבותינו נהגו כן אלא שיחידים מתעסקין בהן כל אחד ואחד כתאותו כי הא דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דצבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אודניה מקול תקועיה למדנו שהיו רגילין כן ראשונים שיחידים תוקעין לאחר התפלה ולא שחייבין כן כי שליח צבור מוציאן ידי חובתן אלא מצוה מן המובחר וכדי לערבב את השטן ושפיר דמי לעשות כן ואם אין עושין כן אין בכך כלום אלו הן דברי הגאונים ז"ל ואע"פ שיש בדברי רבינו האיי בזו ובשאר תשובותיו מעט חילוף מדברינו לקחנו מהם מה שנראה לנו לסמוך בהם פירושנו וברוך היודע אמת. וזו שכתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו שאלו מקמי ריש מתיבתא המברך יום ראש השנה על תקיעת שופר בתר ס"ת והסיח ודבר צריך לברך על התקיעות של סדר ברכות או לא ואהדר להו הכין קא חזו רבנן שגוערין בזה שסח וכו' כדכתיבנא בהלכות (מבואר ברא"ש סי' ל"ב) ולפי מה שפירשנו אנו שאין משרש ההלכה ברכת שופר אלא ברכות של תפלה אין אנו זקוקין בזה לגערה ולנזיפה וההיא דתפילין אין לה שום ענין בכאן ואין לנו כיוצא בה בכל הברכות ובכל המצות ולפי דעתי נראה לי מה טעם אמרו סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו אע"פ ששתי מצות הן כיון דכתיב בהו בתפילין של יד ושל ראש והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך צריך זכירה שתהא תכף תפלה של ראש לתפלה של יד כדי שתהא הויה אחת לשתיהן ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו לפיכך חוזר ומברך ברכה של תפלה של יד וממשמש בתפלה של יד ומחזק את הקשר ועוד מברך ברכה שניה על של ראש ותוכף שתי מצות זו לזו וזו היא שאמרו סח מברך שתים לא סח מברך אחת שאם לא סח ביניהן מברך ברכה אחת על זו וברכה אחת על זו ואם סח ביניהן מברך שתים על של ראש לפי שחוזר מברך ברכת של יד ותוכף לה ברכה שעל של ראש וה"ל כמברך שתים על של ראש וכך פירשוה הגאונים הראשונים וכך נמצא בשאילתות דרב אחאי גאון ובהלכות רבי שמעון קיירא אבל הרי"ף ז"ל לא היה סובר כן וכן נראה מדבריו ממה שכתב כאן וממה שכתב בהלכות תפילין ועל זאת כתב בהלכות תפילין ואשכחנא בהא מלתא בהלכות גדולות טעותא והרבה מחכמי דורינו הכריעו כדברי ר' שמעון בעל ההלכות וכן נהגו עד היום כל חכמי צרפת ז"ל.