המאור הקטן על פסחים ט:

איתמר ב"ח אביי אמר למפרע הוא גובה רבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ורמינן מתני' עלה דרבא ואוקימנא בשהרהינו אצלו ובדא"ל מעכשיו ומשום הכי קתני רישא מותר בהנאה דבכה"ג אפי' רבא מודה שלמפרע הוא גובה ודכותה גבי ב"ח ישראל אי אקדיש מלוה או זבין שפיר אקדיש שפיר זבין דמהניא ליה תפיסת משכון שבידו הואיל וסופו לגבותו בחובו ושמעי' מינה דישראל המלוה את ישראל על המשכון בעלמא אע"ג דלא אמר ליה מעכשיו קני ליה כדר' יצחק דאמר מנין לב"ח שקונה משכון ואע"ג דאוקמי' להא דאמר רבי יצחק במסכת שבועות במשכנו שלא בשעת הלואתו דוקא אבל במשכנו בשעת הלואתו לא קנה שאני הכא כיון שסופו לגבותו קנאו למפרע הואיל ואיכא שום צד בעולם במשכון דקני ליה כדר' יצחק ומהניא ליה תפיסתו הכא נמי מהניא ליה תפיסתו וגבייתו שהוא גובה אותו בחובו שיהא קנוי לו מזמן הלואתו ואע"ג דלא א"ל מעכשיו ואי אקדיש או זבין שפיר עבד והאי דינא במטלטלי בלחוד הוא ולא גמרי' מינה למקרקעי מפני שהקרקע בחזקת בעליה עומדת עד שעת גבייתה ולא שייך למימר בה דר' יצחק אבל ודאי אי א"ל מעכשיו אפילו במקרקעי קני ושפיר אקדיש ושפיר זבין וסיפא דקתני אסור בהנאה לר' מאיר אע"ג דלא א"ל מעכשיו דהא ס"ל ישראל מנכרי קני לרבנן דוקא בדא"ל מעכשיו אבל לא א"ל מעכשיו אינו אסור בהנאה דישראל מנכרי לא קני וכרבנן קי"ל וליתא לדר"מ דרבים פליגי עליה ופשוטה של משנתנו כדברי חכמים לפום אוקימתא דרבא דמדרישא דא"ל מעכשיו סיפא נמי דאמר ליה מעכשיו נמצא דין חמץ בדל"א מעכשיו בחלוף מה ששנינו במשנתינו וכך הוא נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר חפסח אסור בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה ל"ש הרהינו אצלו ול"ש לא הרהינו אצלו כיון דלא א"ל מעכשיו לא קני לא נכרי מישראל ולא ישראל מנכרי וכרבנן דברייתא דפליגי עליה דר' מאיר דאמרי אינו עובר ודוקא בשלא קבל עליו ישראל אחריות אי נמי בשייחד להנכרי בית כל ימי הפסח אע"ג דקביל אחריות אי נמי כגון שהחזירו ישראל לרשותו של נכרי כל ימי הפסח שאין אחריות עליו:

לימא כתנאי ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו ושקלי' וטרי' בה ואוקימנא כגון שהרהינו אצלו. וחדא אוקימתא מסתמא בין אליבא דאביי בין אליבא דרבא לרבא בשגבאו המלוה בחובו דהא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ולאביי בשפדאו הלוה במעותיו ולא גבה המלוה ממנו. ואם תשאל בשלמא לרבא היינו דקתני אחרהפסח אינו עובר טעמא דגבאו בחובו אחר הפסח הא בתוך הפסח אם היה גובה אותו היה עובר עליו אלא לאביי אם איתא דבשפדאו עסקי' למה ליה למיתנא אחר הפסח הוה ליה למימר והגיע הפסח י"ל איידי דבעי למיתנא סיפא אבל נכרי שהלוה את ישראל על חמצו לאחר הפסח דברי הכל עובר לאשמועי' כשלא פדאו עד אחר הפסח הרי הוא עובר עליו אע"פ שהיה כל ימי הפסח מורהן אצל הנכרי ומ"ה תנא רישא נמי לאחר הפסח ולעולם הוא הדין ברישא משהגיע עליו הפסח ועוד י"ל האי דקתני בברייתא אינו עובר ועובר לאו אגברא קאי אלא אחמץ קאי לאשמועי' דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח מתבער אפי' לאחר הפסח ולר' מאיר איצטריך ליה ברישא למיתנא הכי ודיקא נמי מדלא קתני עובר עליו ואינו עובר עליו אלמא עובר ואינו עובר אחמץ קאי וכההיא דתנן אלו עוברין בפסח ואפי' לרבא מפרשי' הברייתא בהדין טעמא ואפשר לאוקומה לטעמיה בין שגבאו לאחר הפסח בין שפדאו אלא דניחא לן טפי לאוקמה אליבא דרבא בשגבאו כי היכי דלא תיקשי לן ההיא אוקמתא דבמס' שבועות דאוקימנא לדר' יצחק דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו וקי"ל כרבא וקי"ל כההיא אוקמתא ולא קשייאן אהדדי כדכתבינן לעיל אבל לאביי כיון דלית הלכתא כותיה י"ל דסבירא ליה כר' יצחק בין במשכנו בשעת הלואתו בין במשכנו שלא בשעת הלואתו ולא קי"ל כותיה אבל מתני' ודאי בשגבאו הוא בין לאביי בין לרבא לרבא כשגבאו ובשהרהינו וא"ל מעכשיו ולאביי בשגבאו ולא הרהינו ולא א"ל מעכשיו אבל הא דתניא נכרי שהרהין פת פורני לישראל ההיא ודאי כרבא אתיא ולא כאביי דהא קתני סיפא ואם אמר הגעתיך עובר והיינו דא"ל מעכשיו אלמא כל היכא דלא א"ל מעכשיו אינו גובה למפרע ואע"ג דקשיא ברייתא עליה דאביי אפשר ליה לאביי לדחוקי נפשיה ולמימר אנא דאמרי כתנא דמתני' ובשגבאו בחובו ולא אמר ליה מעכשיו מ"מ דרבא עדיפא וכותיה קמ"ל בין לענין איסורא בין לענין דינא וכפי מה שכתבנו ויש לרב רבי אפרים ז"ל דברים בענין הזה שאינם דבורים על אופניהם ובהלכות הרי"ף דברים הללו מקצרים לענין איסורא ולענין דינא לא הזכירם כלל ואף ברייתא דחנות של ישראל ומלאי של ישראל כולה הלכה פסוקה היא אע"פ שלא הוזכרה בהלכותיו כלל: