המאור הקטן על פסחים ג:

האי מחט מאי עבידתה וכו' עד אמר רב יהודה אמר רב כגון שאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר וקשיא לן והא רב יהודה בספק כלים הנמצאים אוקמא וכדפרישנא לעיל וניחא לן בדומה לו שהכירה ולעולם טומאתה תלויה ואין היכרו היכר ידוע וברור ודייקא נמי מדקאמר כגון שאבדה לו למה ליה למימר הכי לימא ליה כגון שבלעה מחט מטמא מת אלא להכי אמר כגון שאבדה לו כאדם שזוכר אבידתו ומחזר עליה ודומה לו שזו היא שנמצאת ולעולם ספק טומאה היא והכי אסיקנא לקמן אליבא דרב יהודה זאת אומרת עזרה ר"ה היא ולאו משום ספק מגע נחתינן לה אלא משם ספק זה שהזכרנו ול"ק דרב יהודה אדרב יהודה לפום מאי דפרישנא ורבא מוקים לה כרבי יוסי בר אבין בפרה חסומה ובאה ודוקייא דרב יהודה דקא מוקים לה במחט שיש לו עליה ספק טמא מת מדאיצטריך ליה לתנא למתנא הסכין והידים טהורות למה לי למיתנא הסכין פשיטא שאין כלי מטמא כלי ואפילו בספק כלים הנמצאים שגזרו עליהם טומאה לא גזרו עליהם טומאת מת אלא טומאת שרץ לטמא אוכלין ומשקין ולשרוף עליהם את התרומה וההיא דתניא סכין שנמצאת בי"ד שוחט בה מיד ובי"ג שונה ומטביל דאלמא צריך הזאה כטמא מת מעלה היא לקדש מפני שהיו כל ישראל זקוקין לשחיטת פסחיהם והיו כל סכיניהם באים עמהם אבל לטמא אדם ולטמא כלים לא גזרו עליהם לעולם אלא מדאיצטריכא ליה לתנא למיתנא שהסכין טהור אלמא איכא עליה חשש טומאה להטמא מן המחט שדומה לו שנטמא טמא מת ואפילו הכי טהורות משום עזרה שהיא רשות הרבים ואע"פ שנטמא הבשר מעלה הוא שעשו בו כמו שעשו במי החג שנטמאו ובענבים שנטמאו וכדאיתא בפירקא דלקמן ורבא לא חשש לדוקיא זו ואיידי דאיצטריך ליה למיתנא ידים תנא סכין ויש לרב רבינו שלמה בהלכה זו פי' אחר:

והלכתא * אין סדר המאמרים כאן לפי סדר הגמ', ויען כי בדפוסים רבים מצאנו כן הנחנו על מקומו והמעיין ימצא בקל לסדר המאמרים לפי הסדר אשר בגמ'. על ביעור חמץ. כלומר אף זה להבא משמע ואי אמר לבער לא מהדרינן ליה אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא ת"ח ובלולב לא מברכין לעולם אלא על נטילת לולב דמדאגבהיה נפק ביה ואע"פ שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן כיון דאית ליה לקרות את ההלל ולנענע שהוא שירי מצוה כעובר לעשייתה דמי ולעולם נוטלו כדרכו ומברך על נטילת לולב ואינו מברך ליטול כיון דנפק ביה מדאגבהיה ואע"ג דהאי שנויא דמשנינן למ"ד לבער הוא ולא סבירא לן כוותיה אפילו הכי גמרינן מיניה דבנטילת לולב לא איפליגו רב פפי ורב פפא ופשוט' והצעה של אותה משנה דתניא העושה לולב לעצמו כך הוא כדאוקימנא בגמרא וסדר נטילת לולב אתא תנא לאשמועינן ולאו בדיעבד מיירי אלא אורחא דמילתא לכתחלה הכי הוא שאין לברך על המצוה עד שיטול תשמיש המצוה בידו והידור המצוה כך הוא ליטול הלולב כדרכו ולברך עליו ואלו שמראין עצמן כמדקדקין ואין נוטלין את הלולב עד שמברכין לכתחלה או שהופכין אותו מימין לשמאל מעות הוא בידם: