המאור הקטן על מגילה ד.

כתב ה"ר אפרים תוספת על הלכות הרי"ף ז"ל הא דתנן התם כל הכתוב במגילת תענית די לא למספד כו' כדכתיבנא בתוספת הלכות וזה נוסחה תנן התם כל הכתוב במגילת תענית די לא למספד לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור די לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר ר' יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר והאידנא בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים ותרוייהו דלא למספד כתיב בהו במגילת תענית הלכך לפניהם ולאחריהם נמי אסור בהספד כר' יוסי ואע"ג דאמר ר' חייא בר אבא הלכה כר' יוסי בדי דלא להתענאה מכלל דבדי לא למספד כת"ק ס"ל דאמר לפניו אסור לאחריו מותר אפ"ה כר' יוסי עבדי' דהא רב אשי אמר הכי כל שלאחריו בהספד אסור בתענית מותר והא כר' יוסי אתיא דאי כת"ק לית ליה איסור כלל הלכך חנוכה בין לפניה בין לאחריה אסור בהספד ולגבי פורים בני ארביסר אסורין בחמיסר בהספד ובתענית ובתליסר בהספד לחודיה ובני חמיסר אסורין בתרוייהו בהספד ובתענית עד כאן דברי ה"ר אפרים ז"ל ומה שכתב בכלל דבריו במימרא דרב אשי כל שלאחריו בהספד אסור בתענית מותר אין הגירסא נכונה כך אלא בהספד מותר ובתענית אסור לפי שהתענית יותר חמורה מן ההספד כדתנן אלין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון אלמא תענית חמורה ומה שהביא ראיה מדברי רב אשי לדחויה לר' יוחנן ליתא דרב אשי לאו הלכה קאמר אלא פרושי הוא דקא מפרש לה למתני' דמגילת תענית דאתיא כר' יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ולתרוצא למתניתא הוא דאתא ואף התם נמי אסיקנא בתירוצא אחרינא השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי אי מקלע מלתא ובטליניה לעשרים ותמניא עשרים ותשעה גופיה י"ט הוא ואסור הלכך לא אלימא דרב אשי לדחויה לדר' יוחנן דקא פסק הלכתא בהדיא כר' יוסי בדי לא להתענאה מכלל דבדי לא למספד כת"ק ס"ל הלכך כולן אסורין לפניהם ומותרין לאחריהם והאידנא בטלה מגילת תענית לבד מחנוכה ופורים והן עצמן אסורין בין בהספד בין בתענית וה"ה לבני ארביסר בחמיסר ולבני חמיסר בארביסר כדרבא ולאחריהן מותרין בין בהספד בין בתענית כדר' יוחנן ולפניהם אסורין בתענית ומותרין בהספד כדרב אשי דאמר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה"ה שלפניו ואע"ג דלא קי"ל כוותיה בשלאחריו בשלפניו מיהת נקיטינן כוותיה ואם תשאל מאחר שאסור בתענית לפניהם על מה נהגו העם להתענות בי"ג יש להשיב אתיא כההיא דאמר רב אשי גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא ודברי קבלה כדברי תורה דמו ואין צריכין חזוק ה"נ בני ארביסר דברי קבלה נינהו ומותרין לפניהם שהוא יום י"ג ולא נאסר יום י"ג בתענית אלא לבני כרכים שאין אסורין בארביסר מן הכתוב במגילת אסתר אלא מן הכתוב במגילת תענית כדרבא דאמר לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה והוה להו ד"ס שצריכין חזוק ולפיכך בני חמיסר אסורין בי"ג ובני ארביסר מותרין ואלו ואלו מותרין בי"א ובי"ב כדתנן אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ויש שסבורין לומר דהאידנא בטלה מגילת תענית בר מחנוכה ופורים שלא בטלו הן עצמן אבל לפניהם ולאחריהם הכל בטלו ואפי' מחנוכה ופורים וא"א להעמידה דהא רב הונא דאמר בטלה מגילת תענית ור' יוסי נמי אית ליה בטלה מגילת תענית כדגרסי' בפ' ארבעה ראשי שנים הן ורב גופיה קא פסיק במס' תענית הלכה כר' יוסי לפניו ולאחריו הא אין עליך כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ופורים מותר בעשיית מלאכה והיכא דנהגו בו איסור אסור ומשמתינן ליה כעובדא דדב דלטייה לההוא דזרע כיתנא ואם נטיעה של שמחה היא מותרת בכל מקום: