המאור הקטן על מגילה ג.

אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד שלא בזמנה קורין אותה בי' ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בי' הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי כתב הרי"ף ז"ל אע"ג דחש לה רב להא דרב אסי קי"ל כרב דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דאמרי' לקמן א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ולא אמרו אלא בצבור מכלל דביחיד יצא ושמעינן מינה דקורין אותה ביחיד כרב אלו דברי הרי"ף ז"ל ולדידן לא מכרעא דר' יוחנן כרב דעד כאן לא קאמר רב אסי אלא שמצותה לכתחלה לקרותה בי' משום פרסומי ניסא אבל אם קראה ביחיד דברי הכל יצא בין בזמנה בין שלא בזמנה תדע דהא לא תנינן לה במתני' דתנן אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה וכו' מכדי במס' מגילה קיימין אמאי לא חשיב מקרא מגילה בהדי הנך דאינן פחות מי' ואמאי לא אותביה מינה לרב אסי אלא ודאי דכ"ע אם קראה ביחיד יצא שלא אמרו אלא להידור מצוה ולפרסומי ניסא דהכין קא אמרי' קורין אותה בי' ולא אמרי' אין קורין אותה אלא בי' שמעת מינה דמצוה לכתחלה למעבד הכי ולהדורי אבי י' ואי עבד וקראה ביחיד יצא אי נמי היכא דלא אשכח בי י' קרי ליה ביחיד ואפי' לכתחלה ואפי' במגילה הכתובה בין הכתובים אם עבר וקראה יצא ואפי' בצבור דהא מחו ליה אמוחא שלא אמרו אלא בצבור וטעמו של דבר משום כבוד צבור להדור מצוה ולפרסומי ניסא לעשות לה היכר ואם קראו בין הכתובים יצאו והיינו דמחינן לה אמוחא ואי מחסרא או מייתרא פורתא לית לן בה וקרינן בה אפי' בצבור ואפי' לכתחלה תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג כתב עלה ה"ר אפרים ז"ל דהא דרב ורב אסי דאית ליה קריאה שלא בזמנה כגון שחל להיות בשבת לבני עיירות או שחל להיות בע"ש לבני כרכים אבל בי"א ובי"ב ליכא למקרא כלל דהא בטלו להו ובברייתא זו לא הזכירו אלא בי"ג בלבד אלו דברי הרב ז"ל ואני אומר ה"ה לי"ב וי"א וכדאי הוא ר"ע סתימתאה לסמוך עליו בשעת הדחק כגון מפרש ויוצא לדרך שמאחר שהתירו לו בי"ג ה"ה לי"א וי"ב ובירושלמי גרסי' ר' בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ותו גרסי' בירושלמי מפרשי ימים והולכי מדברות קורין כדרכן בי"ד וברייתא פליגא עלה כמשמעה אי נמי יש לומר הא דאפשר ליה הא דלא אפשר ליה:

כתב הרי"ף ז"ל [באלו אמרו מקדימין דהיינו בקריאת המגילה] אבל סעודת פורים וסעודת ר"ח וספק מילה מאחרין ולא מקדימין ועיקר דבר זה הוא בתלמוד ירושלמי ואינו בתלמוד שלנו: