המאור הקטן על עירובין א.

[דף ג' ע"ב] קיימא לן כרבא אמר רב נחמן דאמר אחד אמות סוכה ואחד אמות מבוי ואחד אמות כלאים באמה בת ששה טפחים אלא הללו שוחקות והללו עצבות להחמיר בכל מקום כפי הראוי לו ואיני יודע על מה השמיטה הרב יצחק אלפסי. וזה שכ' היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו ממעטו בקורה שרחבה טפח ודיו דקורה משום היכר והיכר שלמטה כהיכר של מעלה זה הפי' אינו כלום ואין המיעוט הנזכר בגמ' על זה הדרך אלא שמגביה תחת הקורה קרקע המבוי לפי מה שצריך לרב יוסף במשך טפח באורך מבוי ולאביי בארבעה והלכתא כותי' דרב יוסף דרבי' דאביי הוא:

ובגמ' דבני מערבא כמו שפירשנו כיצד הוא ממעט עושה אצטבא על פתח המבוי ומתיר את המבוי כמה יהא בה ר' אחא בשם רבי הושעיא אמר ארבעה כדי מקום ר' יוסי אומר טפח כדי קורה ומבוי שנפרץ מצדו עשר ומראשו בד' לא הזכירה הרי"ף ומסתברא לן דהלכתא כרב נחמן בר אבא משום דקאי רב הונא בריה דרבי הושע כותיה ובפי' אמרי' בגמ' קסבר רב הונא מבוי נמי פרצתו בעשר וקי"ל כוותיה דבתרא הוא והא דא"ל רב ששת לרב יוסף אסברה לך כאן שעירבו כאן שלא עירבו פי' אם לא עירבו בני חצר עם בני מבוי כל חד וחד מינייהו קאי באפי נפשיה ולא חשבינן לפרצת חצר כאילו היא כמבוי וה"ל כמבוי שכלה לרחבה ואינו צריך כלום ואם עירבו בני חצר עם מבוי רואין את פרצת החצר כאילו היא במבוי עצמו וה"ל כמבוי מפולש לרה"ר ואסור וה"ר שלמה מפרש בחלוף והרי"ף לא כ' כלים במבוי שכלה לרחבה או שכלה לצדי רחבה וכל הענין התלוי בו כמו שמפורש בגמ' והכל צריך תלמוד: