המאור הקטן על חולין מו:

לא קשיא הא רבנן הא ר' חנינא בן אנטינגוס כתב עלה הרי"ף ז"ל וקי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס ואין זה המקום ראוי לפסק הזה שהכל שוין במתנות לחי שהיא עד פיקה של גרגרת אלא הא דתניא בברייתא דסבר לה כר' חנינא בן אנטיגנוס במוגרמת קרי לה לפיקה של גרגרת בית השחיטה שהוא מקום שיפוי כובע ותנא דידן סבר לה כרבנן לפיכך לא קרא לה שם בית השחיטה מפני שאין ראוי לשחיטה מטבעת גדולה ולמעלה ובשחיטה הוא דפליגי אבל במתנות כהן כ"ע דעד פיקה של גרגרת היא דהוא שיפוי כובע ומר קרי לה הכי ומר קרי לה הכי משום דאזדי לטעמייהו דאיפליגי במוגרמת ומסקנא אוקמינהו הא והא כרבנן ומה עמה עמה דבהמה כלומר שלא היה בית השחיטה במתנה ודלא כר' חנינא בן אנטיגנוס מיהו לענין שחיטה ודאי קי"ל כר' חנינא בן אנטיגנוס:

אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי וכו' ומדקי"ל כר' אלעאי בראשית הגז ה"ה למתנות דכי הדדי נינהו גמרי נתינה נתינה מתרומה וכן הא דאמרי' בפירקין דלקמן כל היכא דתנן בארץ בחו"ל שלא לצורך בר מראשית הגז וה"ה למתנות דכי הדדי נינהו ומכאן לא נהגו העם בדורותינו להפריש מתנות בחו"ל ורבנן דאכלי בשביל נשותיהן בחו"ל מדת חסידות היתה למפרישים וכן אביי דשקיל מתנתא ורבא דזכי ליה שמעיה הכל מדת חסידות וכ"כ ה"ר שלמה ז"ל ויש מחסידי הדורות מחמירין על עצמם להפריש אף בחו"ל וסומכין לומר דלא נהוג עלמא במידי דאכילה כר' אלעאי הואיל ונפק מפומיה דר' יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים ותרומה טבלא בחו"ל מדרבנן ובהא אפי' ר' אלעאי מודה ומטבחי דהוצל דקמו בשמתא דרב חסדא והוצל מחוצה לארץ הוא ומדרב ענן קניס אטמא ורב נחמן קניס גלימא נראה שנהגו להפריש מתנות בחוצה לארץ דלא כר' אלעאי שאם היה מנהג כר' אלעאי לא היו קונסין ומשמתין והמחמיר על עצמו גורם ברכה לעצמו: