המאור הקטן על חולין לז.

רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי אייתו ליה גביגה ואכל אייתו ליה בשרא ואכל כי לא משא ידיה וכו' נקיטינן מהאי עובדא ומשמעתתא דאיתמר בהדין ענינא היכא דאכל בשר מקמי גבינה אי ההוא בשר דאכל בשר היה ובהמה הוא צריך נט"י והוא דאכל בלילה וצריך נמי קנוח הפה בפת אי נמי בכל מילי בר מקמחא ותמרי וירקא והיכא דאכל ביממא קנוח הפה צריך נט"י לא צריך דהא קא חזי להו והיכא דאכל גבינה מקמי בשר בהמה וחיה צריך נט"י והוא דאכל בליליא אבל קנוח הפה לא צריך לפי שהגבינה מתעכלת מהרה מאחר שנכנסה לתוך הפה ואין לחוש לה משא"כ בבשר שהבשר של בין השינים נקרא בשר כדכתיב הבשר עודנו בין שיניהם לפיכך צריך קנוח הפה באכילתו אבל אם הקדים ואכל גבינה א"צ קנוח הפה מפני שיש לו עיכול הפה מיד ואי אכל ביממא לא צריך ולא מידי לא נטילת ידים ולא קנוח הפה:

ועוף וגבינה נאכלים באפיקורין ולא צריכי ולא מידי לא ביממא ולא בליליא אע"פ שהקדים עוף לגבינה משום דבשר עוף מדרבנן אי נמי אקולי אקילו כי היכי דאקילו בהעלאתו לב"ש והיכא דשהה ליה ו' שעות שיעור שהייה שבין סעודה לסעודה אע"פ שאכל בשר בהמה והיה מותר לאכול גבינה בין ביום בין בלילה בלא נט"י ובלא קנוח הפה ולא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אלא באפיקורן כלומר בלא נט"י ובלא קנוח הפה אבל בנט"י ובקנוח הפה הכל מותר ואם אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קנוח הפה אבל נט"י בליליא צריך מעובדא דרב יצחק בריה דרב משרשיא ועל זה הדרך מתיישבת כל השמועות כולן וכן פסק בעל ההלכות הראשונות ז"ל ומזה יתבאר לך מה שפסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו על לא נכון (דרי"ף פי' דכי אמר רב חסדא אכל בשר וכו' היינו עד כדי ששהה כדי שיעור סעודה אחרת. כמו שפי' תוס' בד"ה עוף וגבינה) . ולפי פירושנו זה השתבשו המפרשים זה שאמרו בגמ' אבל בין תבשיל לגבינה חובה בין תבשיל דהשתא לגבינה דמעיקרא וא"א לומר בן דהא דייקינן בגמ' בין כמה ישהה בין בשר לגבינה בין כמה [ישהה] בין גבינה לבשר גם המפרשים שפירשו ובתבשיל שאין בו [בשר] בעינו אלא טעם הבשר הוא שיש בו הכל שבוש הוא לפי מה שנהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר בכל ענין וטעו בפירושיהם להעמיד מנהגיהם ומה שכתבנו היא המחוור וכן נהגו כל חכמי צרפת ומים אמצעיים שבין תבשיל לתבשיל רשות לנקיות דעלמא כגון ששהה בין זה לזה מעט אפי' שניהם של בשר או שניהם של חלב: