המאור הקטן על חולין ל.

[דף פט ע"ב] אלא הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר ממעי אמן הן קדושים וגיד הנשה נוהג בתחלת יצירתו והא לא אתיא כר"א א"ר הושעיא דאמר מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור' יהורה לשיטתו וכי הא דאמרי' לקמן בגיד הנשה של בהמה טמאה אלא הכא בשליל עסקינן דאיסור גיד הנשה ואיסור טומאה בהדי הדדי אתו הא דלא כר"א אמר ר' הושעיא:

[שם] ובמסקנא אדחי להו כל הלין סברי הלכך לא סמכי' עלייהו אלא אדר' אלעזר אמר ר' הושעיא סמכינן וכל שליל מותר הוא וגידו דקרינא בה כל שבבהמה תאכלו ור' מאיר לא פליג אלא בבן ט' חי ואין הלכה כמותו אע"פ שהלכה כמותו בחטיטת גיד ובחתיכת שומנו מעיקרו דלא כר"י דאמר גוממו עם השופי שהוא חלבו דגיד כדי לקיים בו ובחלבו מצות נטילה כההיא אין הלכה כר"י אבל בשליל הלכה כמותו דסבירא ליה כרבנן דאמרי בן פקועה אינו טעון שחיטה ואין זה מפורש כל הצורך בהלכות הרי"ף ז"ל:

[שם] והא דאמר ר"י לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידים כלומר דלית ביה כזית בתחלת ברייתו שהוא כרשון ועדיין גידין אין בו איכא דקשיא ליה סוף סוף כי מתקשרי ביה גידים ההיא שעתא אתי איסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי דהוא גיד הגשה דאיסורא ויש להשיב שהגיד מתחלתו גברא במתכונת בשר ואח"כ מתקשה הבשר ונעשה גיד ומתקשר באותו גיד דקדים ליה איסור מוקדשין אפי' בהאי גיד: