המאור הקטן על חולין כז:

כתב הרי"ף ז"ל איכא מ"ד אם נתברר ודאי שהוא אביו אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד דהא אמר שמואל הלכה כחנניא ומסתברא דליתא לדחנניא. אלו דברי הרב ז"ל ולי נראו דברי איכא מ"ד כהוגן וכשורה והלכה כחנניא באותו ואת בנו לענין איסורא אבל לא לענין מלקות אי כר' יהודה בפרדות לחומרא דהא אסיקנא בגמ' ספוקי מספקי להו ובפלוגתא דר"א ורבנן בכלאים אסיקנא דכולהו ספוקי מספקי וכדפריש רב פפא בגמ' נקיטין בכל הני דלחומרא אזלי' בכל דוכתא באותו ואת בנו וככסוי הדם ובמתנות ובפרדות ודא"ל ר' אבא לשמעי' חומרא הוא כר' יהודה וכיון דנקיטי' בכל דוכתא לחומרא הא דא"ר משרשיא בפ' המקשה לילד לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה דאזיל אבהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה הלכה היא וה"ה לזכר מעליא דאזיל אבת פקועה ולאו לאפוקי מדר"י אתא רב משרשיא אלא לאפוקי מדרבנן דפליגי עליה דחנניא:

[דף פא ע"א] אלא אמר רבא ה"ק רב המנונא אומר היה ר"ש אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים וכו'. פי' וכי היכי דמתרצא דרב המנונא בדרבא הם ה"נ מתרצא דר' הושעיא דאמר דכולה מתני' דלא כר"ש משום דר' הושעיא ודרב המנונא חד טעמא נינהו ותרוייהו מתרצי בטעמיה משום התראת ספק ולעולם אית ליה לר"ש איסור אותו ואת בנו בקדשים אבל מלקות לית ליה ויש ששואלין כאן כיון דאמר ר"ש שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה היכי משכחת לה לאיסור אותו ואת בנו בקדשים שניהם בפנים והא בתרא מקטיל קטליה משום דהו"ל מחוסר זמן וה"ל בלא ירצה ולמה ליה לרבא למימר משום דהו"ל התראת ספק תיפוק ליה דשחיטה שאינה ראויה היא משום דמחוסר זמן הוא וזו שאלה גנובה דכיון דפרט הכתוב איסור אותו ואת בנו בקדשים מדכתיב ושור או שה אותו ואת בנו ויש במשמע אפי' שניהם קדשים בפנים בעל כרחך הוא שחיטה אע"פ שמחוסר זמן ואינה ראויה שאם אתה אומר אינה שחיטה אינו מחוסר זמן ואין אותו ואת בנו נוהג בקדשים במשמע הכתוב וכיון דהוא נוהג בקדשים והוא מחוסר זמן בע"כ הוי שחיטה לגבי ההוא איסורא שפרט הכתוב אע"ג דלגבי מילי אחרנייתא לא הויא שחיטה דמי לא מודה ר"ש בשחוטי חוץ ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לגבי איסור שחוטי חוץ אע"ג דלגבי מילי אחרינתא לא הוי שחיטה ה"נ ל"ש:

[שם] והתראת ספק דקאמר רבא בשחיטת השני עם זריקת דמו ואע"ג דלא משתרי השני בזריקת דמו משום דמחוסר זמן הוא כיון דבקדשים בעלמא לא משתרי בשר עד דזריק דם כל שחיטת קדשים אחת היא דלא הוא שחיטה ראויה עד דמזדריק דם שזריקת דם מועילה להוציא הבשר מאיסור לא תאכלו על הדם וה"ר שלמה ז"ל כתב בפירושו נראה בעיני דל"ג בטעמיה דרבא משום דהוי התראת ספק ולדידיה פליגא דרבא אדר' הושעיא וא"כ קשיא דר' הושעיא אדר"ש דבפ' מרובה ואית דבעי מימר שאם נגזרק דמו של ראשון ואח"כ נשחט השני אף משום איסור אותו ואת בנו אין בו לדעתיה דר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה והאי נמי לאו שחיטה ראויה היא כלל ואפי' לבתר דמזדריק דם דהא מחוסר זמן הוא כיון שבעודו חולין אינו ראוי לשחיטה אם הוקדש השני אחר זריקת דמו של ראשון כיון שלא ראוי לשחיטה קודם שהוקדש הרי הוא מחוסר זמן וכתיב ביה לא ירצה אלא כי אמרי' איסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים לר"ש כגון ששחט השני קודם שיזרוק דמו של הראשון לפי שהיא שחיטה ראויה שאם נזרק של שני ונשפך של ראשון כשר דקמא מקטל קטליה וכל שיזרוק דמו של שני קודם דמו של ראשון אינו מחוסר ואינו בלא ירצה אבל התראת ספק היא שמא יזרוק דמו של ראשון או שמא לא יזרוק ואליבא דר' אושעיא הכי קאמרי' מכדי שמעי' ליה לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא כל כמה דלא מזדריק דמו של ראשון שני אמאי סופג את הארבעים לא מבעיא היכא דשחטו אחד שנזרק דמו של ראשון דלית ביה לר"ש לא איסור ולא מלקות אלא אפי' נשחט קודם שנזרק דמו של ראשון דהא התראת ספק שמא לא יזרוק דמו של ראשון ומתני' קפסיק ותני סופג את הארבעים ופסול לא שנא ששחטו קודם שנזרק דמו של ראשון לא שנא ששחטו לאחר שנזרק דמו של ראשון ואקשינן עלה פשיטא דהכי איכא ס"ד אמינא שחיטת קדשים שחיטה ראויה היא משום דבלא שחיטה לא משתרי בשר הלכך הו"ל שני מחוסר זמן ופסול ולא לקי עלה משום אותו ואת בנו דהא שחיטה שאינה ראויה היא ור"ש לא פליג אתנא דמתני' אלא בחדא דסופג את הארבעים אבל בפסול מודה ליה קמ"ל ר' הושעיא דבתרתי פליג ר"ש היכא ששחט השני קודם זריקת דמו של הראשון דר"ש פטר ליה ממלקות משום דהתראת ספק גזירה שמא יזרוק דמו של ראשון ואכשורי נמי מכשיר ביה דלית ליה משום מחוסר זמן מאחר דנזרק דמו של שני קודם שיזרק דמו של דאשה ואשתכח דפליג ר"ש בתרתי את"ק דאמר סופג את הארבעים ופסול והא דאמר רבא לר"ש שחט חולין ואח"כ שלמים פטור לאו משום התראת ספק אלא משום דהויא שחיטה שאינה ראויה משום דהוי מחוסר זמן שלמים ואדרב חולין חייב מלקות ובלבד שישחט השני אחר זריקת דם הראשון והיינו דאזל רבא לטעמיה דאמר אית ליה לר"ש איסור אותו ואת בנו בקדשים ולזו הסברא דעתנו נוטה אלא שקשה לנו הא דא"ר יוחנן פרת חטאת אינה משנה כלומר ולא פליג עלה ר"ש אלא חיובי מחייב מלקות כרבנן משום דכל העומד לפדות כפדוי דאמי ולא אמרי' התראת ספק היא ובקדשים אמרי' כיון דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר והו"ל התראת ספק ואע"ג דאית ליה לר"ש כל העומד לזרוק כודוק דמי כדתניא ר"ש אומר יש נותר שהוא מטמא טומאת אוכלים וכו' כדאיתא במס' מעילה ובב"ק בפ' מרובה אי אמרת בשלמא התראת ספק דקאמר רבא בשחט השני עם זריקת דמו וכדפרישנא היינו דלא אמרי' ביה כל העומד לזרוק כזרוק דמי משום דהו"ל מחוסר זמן ולאו לזריקה הוא עומד משא"כ בפרה לפי שבלב מתנה עליה שאם ימצא אחרת נאה ממנה תפדה וכן בשוחט בעלי מומין בחוץ וכדאיתא פ' מרובה דהא ודאי בעלי מומין לפדייה קיימי אלא אי אמרת דהתראת ספק דקאמר רבא משום זריקת דם הראשון אמאי אינו לוקה והא אר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי ויש לדחות ולהשיב דמשום דמשמע ליה לר' יוחנן ר"ש פוטר אפי' מאיסור אותו ואת בנו וכ"ש ממלקות מש"ה קאמר פרת חטאת אינה משנה: