המאור הקטן על חולין כ

[דף מא ע"א] והא דתני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר בבקי בהם ובשמותיהם ובסימן כל דהו קאמר אע"פ שהוא דורס שהרי מ"מ אינו דומה לנשר והא דתנן כל עוף הדורס טמא לאו כללא הוא ואין למדים מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ אלא חששא בעלמא הוא למי שאינו בקי בהם ובשמותיהם מפני שרוב עופות טמאים הם דורסים והא נמי דתנן כל שיש בו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף טהור והוא שאינו דורס אע"פ שהוא כאילו ראוי ללמוד ממנו למי שאינו בקי בהן ובשמותיהם איתנייה ומה שאמרנו על הכלל הזה האחרון שהוא כאילו ראוי ללמוד ממנו ולא גזרנו עליו בפירוש שהוא ראוי ללמוד מפני הסימן הרביעי של טהרה שאינו דורס שלא הוזכר בתוך הכלל הזה בפירוש במשנתנו אלא שאנו מפרשים אותו כך והא נמי דאמר אמימר הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והני מילי בדלא דריס למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן שאם ראינו אותו העוף שהוא דורס אע"פ שיש לו סימן אחד של טהרה איכא לספוקי אי בפרס או בעזניה דההוא חד מינייהו דדריס ואע"ג דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב הדריסה שהיא מצויה בעופות טמאין ואינה מצויה בטהורין היא מלמדת ומוכחת עליו דמעקר עקר ואתא ליה לישוב אבל אם יש לו סימן אחד של טהרה מאצבע או מזפק או מקורקבן ולא ראינוהו שדרס אין חוששין לו לטומאה דמאי אמרת דלמא משאר עופות הוא שאר עופות טמאין אית להו תלתא והא לית ליה אלא חד אי נמי כדמצרפת בהדיה סימן של דריסה שאינו דורס אכתי תרי סימני הוויין ולעורב ליכא למיחש שהעורב הוא דורס וזה אם שני סימנין יש לו הרי אינו דורס ואי אמרת דלמא דורס הוא ולית ליה אלא סימן אחד של טהרה ומפרס או מעזניה הוא מחד מינייהו דדריס כל כמה דלא חזינן ליה דדריס לא חיישינן משום דפרס ועזניה לא שכיחי בישוב ובהא איפלגו רב נחמן ואמימר דרב נחמן חייש לפרס ועזניה ואמימר לא חייש להו משום דלא שכיחי בישוב והא דאמר רב אשי שמנה ספיקות הן למי שהיה בקי בהן ובשמותיהן (ואלו) ולא היה לשמנה עופות ההן סימן טהרה אלא קליפת הקורקבן בסכין אם קליפה היא הרי עוף הבא בסימן אחד טהור למי שהוא בקי בהן ובשמותיהן ואם אינה קליפה אין בקיאות מועילה במקום שאין סימן טהרה כלל כי בידוע שהוא ממין נשר זהו דעת כת מחכמי הדור שלפנינו והם היו מפרשים מכדי עשרים וארבעה עופות טמאים הם וארבעה סימני טהרה תלתא תלתא הוויין בכולהו כלומר תלתא תלתא בכל חד וחד מכ"ד עופות טמאים שאין במנינן נשר ועורב פרס ועזניה וכיון דליכא מאן דלא דריס אלא או פרס ועזניה ושאר עופות טמאין הן כולם דורסין ואית להו תלתא סימני טהרה בידוע שיש להם אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף חוץ מנשר דלית לית כלל ועורב דלית ליה אלא תרי. והדרך השנית על דעת כת ה"ר משה בר' יוסף ז"ל וישיבתו והוא גם הוא היה מפרש כי כל כ"ד עופות טמאין חוץ מנשר ועורב אין להם אלא סימן אחד של טהרה לכל אחד ואחד והיה מביא ראיה מן הנץ שלועזין לו אישפארוי"ר בלע"ז שאין לו סימן טהרה אלא אצבע יתירה בלבד והוא היה גורס ג' הדרי בכולהו כלומר סימן של האצבע והזפק (האצבע) והקורקבן כולן חוזרין חלילה בכל שאר עופות טמאין כל עוף ועוף בסימן א' מהן וסימן של הדריסה שאינו דורס אלא או בפרס ועזניה ודאיתא בהאי ליתא בהאי ולא היה גורס א"כ שאר עופות טמאין למה לי השתא דאית ליה תלתא אמרת לא דלית ליה אלא תרי מבעיא ונילף מעורב א"כ פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה תרי אמרת לא דלית ליה אלא חד מבעיא והא דתני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור לפי שאינו דומה לנשר כשהוא בקי בהן ובשמותיהן ואילו היה העוף נמצא בסימן כל דהו ה"נ דמשתרי למי שבקי בהן ובשמותיהן והוא מכיר לזה הבא לידו שאינו מהן אלא שלא היה ולא נברא שום עוף טהור בעולם בסימן אחד של טהרה אלא שאינו דורס זהו שפי' אמימר בסוף השמועה הלכתא עוף הבא בסימן אחד טהור וה"מ בדלא דריס כלומר שזה סימן טהרה שלו הוא שלא דורס ואנו יודעים ומכירים שאינו דורס הרי הוא טהור אפי' למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן דמאי אמרת דלמא משאר עופות טמאין הרי כולם דורסים וזה אנו יודעין בו שאינו דורס ואי משום פרס או עזניה לא חיישינן להו משום דלא שכיחי בישוב וכן הוי יודע שאין שום עוף דורס אלא מכ"ד עופות טמאים והכללות השנויין במשנתנו כללים גדולים וחזקים שרירים וקיימים הם אף למי שאינו בקי בהן ובשמותיהן ולא אמרי' בכי הא אין למדין מן הכללות שהרי לסימנים נאמרו ואם אינן כללות הראויין ללמד מהן אינן סימנין וכיון שנאמרו לסימנין אנו למדין מהן כי כל עוף הדורס טמא שאין שום עוף טהור דורס וכל שדורס כידוע שהוא טמא ולוקין עליו כדמפרש רשב"ג בברייתא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור כלומר אין אתה צריך לחזור אם הוא דורס כי בידוע שאינו דורס ואין לחוש לו לפי שכל ד' סימני טהרה יש לו ושמנה ספיקות דרב אסי למי שלא היה בקי בהן ובשמותיהן ולא היו אותן שמנה ספיקות דורסים והוו שכיחי בדוכתא דשכיחי פרס ועזניה ואי הוה קורקבן נקלף ביד היו שני סימנין וליכא למיחש למידי דהא עורב דורס הוא וה"ה אם היו מוצאין בהן סימן אחד חוץ מן הדריסה והאי דקאמר כולהו עופות טהורין קורקבנן נקלף כלומר קליפת הקורקבן הוא א' מד' סימני טהרה והא דאמר אמימר שקטנאי ובטנאי אוכלין בדוכתא דלא שכיחי פרס ועזניה ה"ה לשמנה ספיקות של רב אסי אלא שדברו חכמים בהווה מר כי אתריה ומר כי אתריה או שמנה ספיקות דרב אסי אינן נמצאין כלל אלא במקום שפרס ועזניה מצויין שם ומש"ה שבקינהו אמימר זו דעת הר' משה בר' יוסף ז"ל והוא הרב המובהק שלנו ועליו היינו סומכין מפני שהצעת המשנה והשמועות כולן נכוחות וברורות כדבריו. אלא שהקשה לנו זו שנמצא ברוב הספרים ובספרי הגאונים ז"ל א"כ שאר עופות טמאים למה לי ונילף משאר עופות טמאין וכו' דאלמא שאר עופות טמאים אית להו תלתא תלתא סימני טהרה לכל חד וחד ולדברי הרב כל עוף הבא בג' סימני טהרה טהור הוא ואין לחוש עליו ודע לך באמת בלא ספק שאין בכל כ"ד עופות מי שאין לו סימן טהרה כלל אלא נשר בלבד דא"כ הוו להו שני כתובין הבאין כאחד גם אין בהן מי שיש לו שני סימנין אלא עורב ומינו מדאמר רב נחמן עוף הבא בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב ומינו אבל עוף הבא בסימן אחד של טהרה בלבד אפשר שיהיו בהם חוץ מפרס ועזניה ולא תפסו רבותינו פרס ועזניה אלא משום דחד מינייהו אית ביה סימן של טהרה לבדו דליתיה בשארא כולהו דהכי גמירי לה והוא סימן של טהרה והרבה מרבותינו שלא היו בקיאין בהן ובשמותיהן וזה הכלל שמסרתי לך עכשיו אין בו ספק לדברי הכל. והדרך השלישית על דעת כת ה"ר יעקב ז"ל וישיבתו שהוא סומך על הכללות השנוים במשנה ובברייתא כדעת ה"ר משה ז"ל אלא שהוא מקיים גירסת הגאונים ז"ל שהם גורסין א"כ שאר עופות טמאין דכתב רחמנא למה לי כי כל עופות טמאין יש להן ג' סימני טהרה לכל אחד ואחד חוץ מנשר ועורב ופרס ועזניה וכולן אינן דורסין חוץ מנשר ועורב ופרס ועזניה זהו יסוד פירושו במשנה ובגמ' והנה העתקתי מה שמצאתי כתוב על שמו מכתב ידו בספר הישר שלו נראה בעיני כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף טהור ואאינו דורס קאי כדמוכח רשב"ג בגמ' דאמר בידוע שהוא טהור וכל הדורס בידוע שהוא טמא והוא תנא דמתני' שמעי' מינה דכל כ"ד עופות אינן דורסין שאם היה א' מהם דורס היכי קתני במתני' ובברייתא שהוא טהור ביש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף הא איכא בכל עופות אחד שדורס וא"כ יש לו הנך ג' סימני טהרה דכ"ד עופות טמאים הם וד' סימני טומאה הוויין בנשר ד' סימני טומאה בפרס ועזניה ג' סימני טומאה בעורב ב' סימני טומאה בעשרים עופות סימן אחד טמא ותלתא סימני טומאה הדרי בכולהו ועל כרחין כ"א עופות אינן דורסין כדפרישית והכי פירושה דברייתא דהיא פירושה דמתני' כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור דפשיטא לן שאינו דורס ומין שני תורים או שאר עופות טהורים שיש להם ד' סימני טהרה הן ועוף הדורס בידוע שהוא דורס שודאי ישנו או ממין עורב ויש לו עוד סימן אחד של טומאה או ממין פרס או ממין עזניה ויש לו עוד ב' סימני טומאה או ממין נשר ויש לו ג' סימני טומאה אבל בכ"א עופות ליכא לספוקי דאין אחד מהם דורס כדפרישית והא דתני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור ה"ק עוף שאינו דורס טהור ובלבד שיהיו לו סימני טומאה כדאמר רב נחמן לקמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור ובלבד שיכיר עורב ומינו ובדין הוא דהוה ליה למימר ברישא ובלבד שיכיר פרס ועזניה אבל לא חש לדקדק כולי האי כיון דלא שכיחי ואמימר דפסק הלכתא בעוף הבא בסימן א' טהור לית ליה דרב נחמן ולפי שהוא סיומא דשמעתא אפי' התלמוד והני מילי דלא דריס כלומר עוף הבא בסימן אחד שאנו אומרים טהור אותו סימן אחד הוא שאינו דודס דליכא לספוקי אלא או דפרס או דעזניה ואינהו לא שכיחי ביישוב ותרנגולתא דאגמא דחזיוה דדרסה ואכלה סימן אחד של טומאה היה לה כיון שדורסת אי אפשר שיהיו לה ג' סימני טהרה כדפרישית במלתיה דרשב"ג ואלמלא לא חזיוה דדרסה היתה נאכלת במסורת שהיו נוהגים לומר אינה מכ"א עופות טמאין שיש להם ג' סימני טהרה כמותה והא דאמר ר' יצחק עוף טהור נאכל במסורת היינו בעוף שיש לו סימן אחד של טומאה והיכא דאית ליה ג' סימני טומאה ואינו דורס אינו צריך מסורת דהא ליכא לספוקי אלא או בפרס או כעזניה ולא שכיחי כדפסיק אמימא הלכתא ושמונה ספיקות דאמרי' כל עופות טהורים קורקבנן נקלף והני מיקלפי קרקבנייהו בסכין צריך לפרש שלא היו דורסין ואצבע יתירה היתה להם וזפק ואם היה קורקבן נקלף ביד היו טהורין כמין תורים ושאר עופות טהורין שיש להם ד' סימני טהרה וכיון שאין קרקבנן נקלף אלא בסכין יש לומר שהיו מכ"א עופות טמאין או ממיניהון שאין להן אלא סימן אחד ומסורת לא היה להם על ספיקות הללו אלא מטעם ד' סימני טהרה לא היו מתירין אותן שאותן אינן צריכין מסורת הלכך שמעינן מהני שמעתא דהיכא דאיכא ד' סימני טהרה לית דינא ולית דיינא שהוא טהור ואין צריך מסורת והיכא דאיכא ג' סימני טומאה ואינו דורס טהור ואינו צריך מסורת דפרס ועזניה לא שכיחי ביישוב דאע"ג דבחד מינייהו איכא לספוקי לא חיישינן לה כיון דלא שכיחי ביישוב והיכא נמי דאיכא אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף אין צריך מסורת דודאי אינו דורס כדפרישית והיכא דדריס לא מהניא מסורת א"א בלא סימן א' של טומאה או ב' או ג' כדפרישית ודורס ואוכל דקתני היינו דורס ואוכל עוף כיוצא בו או פחות ממנו או גדול ממנו כדאמרי' גבי ארי שדורס ואוכל או פחות ממנו או גדול ממנו ואינו הורג תחלה וראיות הרבה יש דאורחיה דארי למדרס ולא למיטרף כדאמרי' בסוף ארבעה אבות נזיקין אמר שמואל ארי ברה"ר דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב דרס ואכל פטור דאורחיה למדרס ולמיכל ובמסקנא פריך למימרא דלטרוף לאו אורחיה הוא והא כתיב אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללבאותיו וכו' כדאיתא התם הרי אנו רואין דאורחיה דארי למדרס ולמיכל כשהוא חי אבל אכילת זבובים שקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל ולא מספקינן דלמא דריס שאין נראה מה שפסק ר"ש ז"ל לספוקי בדריסה וגם אין לשון דריסה כפירושו ומנהג הדורסים יש לברר כמו שעושים האשטו"ר ופלקו"ן בלע"ז שדורסין ואוכלין חיין ולפי פירושו נץ דקרא לאו היינו האשטו"ר ופלקו"ן שהרי הוא מן העופות המנויין שאין דורסין' כדפרישית ואנו רואין שהם דורסין ואוכלין וגם ממין נשר אינן שהרי יש לו אצבע יתירה אבל יש לומר שמין האשטו"ר והפלקו"ן מין עורב כמו סנונית לבנה לר"א וזרזיר שהן מין עורב אבל נץ דקרא לא דריס והא דאמרי' בהאי פירקא דדרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס אינה דומה דרוסה דהכא כדרוסה דהתם דדרוסה דהתם להטיל ארס וכן כל עוף טמא יש לו ארס וזיהרא אבל דרוסה דהכא דורס ואוכל חי תדע דאמרי' לעיל דדריס להטיל ארס ובב"ק אמרי' בפ' כיצד דלא דריס ואכיל אלא טורף ואוכל ותו אמרי' בב"מ רועה שהניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס ובא זאב וטרף כלומר טרף ואכל ואל תתמה על מה שהורגלו לנץ אסתו"ר כי לפי טעותם הרגילו כמו שהרגילו לנשר אגיל"א והיא יש לה אצבע יתירה ונשר אין לו וכן קורין לקורא קוגו"ל ואינו דא"כ הוה ליה טהור כדאמרי' גבי שילוח הקן דאינו נוהג אלא בטהור וכך נראו כל השמועות ולא כפי' ר"ח ז"ל ולא כפי' רבינו שלמה ז"ל אלו דברי ה"ר יעקב ז"ל. ואל תטעה במה שכתב תלתא סימני טומאה הדרי בכולהו לומר שזה לשון הגמ' שאין לשון הגמ' אלא על תלתא סימני טהרה וזה שאמר תלתא סימני טומאה דברי עצמו הם ותפס לעצמו לישנא דגמ' שאפי' מי שאומר שג' סימגי טהרה יש בכל כ' עופות טמאים בכל א' וא' מהם אין לשון תלתא הדרי בכולהו קשה עליו מפני שיש מקצתו מג' סימני טהרה אלו בעורב או בפרס או בעזניה ואינן נקבצין שלשתן אלא בכ' עופות לפיכך יכול הוא לגרוס תלתא הדרי בכולהו ויש מבעלי סברא זו מי שגורס לרווחא דמלתא תלתא הוויין בכולהו כלומר בכ' עופות טמאין וכמו שפירשתי לך על דרך הכת הראשונה מן החכמים וכתבתי לך ג' דרכים אלו שנחלקו בהם חכמי הדורות להגדיל תורה ומדברי כולן נלמוד כי כל עוף שיש בו סימן א' שאינו דורס והב' כל שהוא טהור הוא לדברי הכל ואין בו שום ספק לדעת הגאונים וג' הפירושים שכתבנו כולם נכוחים למבין לפרש בהם ההלכה אבל לעשות בהם מעשה הדעת מכרעת כדברי ה"ר יעקב ז"ל וכן זה שכתב שהקורא אינו קוגו"ל כמו שמפרשים בו הרבה אנשים זה ברור הוא בלי ספק וכן פירשו חכמי ספרד כי הקורא הוא עוף שקורין לו פירדי"ן והוא טהור והקאת שהוא אחד מכ"ד עופות טמאין הוא קוגו"ל והוא הקי"ק בלשון רבותינו ולפי שרבו הפירושים והדעות בהלכה זו יש לנו להזהר בעוף הבא בשני סימנין מין דירקתי כריסא לסלוקי נפשין מספק מין עורב שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין החולק על הפירושים שפירשנו ונהגו בני דורנו לסמוך בסימן הבא על קורקבן נקלף ביד ע"פ הגאונים ז"ל וקבלנו במסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים כי כל שחרטומו רחב או שיש לו כף הרגל שקורין פוט"א כמו שיש לאווז אין להסתפק בדריסתו בידוע שאינו דורס. וזה שדקדק ה"ר שלמה ז"ל מן הברייתא דקתני והלא אנשי כפר תמרתא היו אוכלין את הזרזיד מפני שיש לו זפק ואנשי גליל העליון מפני שקורקבנה נקלף דאלמא אין שני סימנין הללו מאותן שני סימני טהרה המצויין בעורב לא נראה לנו כדבדיו ודברי שגגה הן שאם היה כדבריו נמצא עורב שאינו דורס ויש לו אצבע יתירה והוא אמר בפירושו שהעורב דורס גם לדברי כל החכמים מג' כתות שהזכרנו דורס הוא וכן הרב ר' יעקב ז"ל אומר שהאסתו"ר והפלקו"ן מין עורב וזה הוא הקשה שבדבריו ואל תתמה כי יש לפרש לשון עורב המין המתערב עם בני אדם שהוא עף לידו ולא כדברי המפרשים שפירשוהו מלשון ערב מפני שמצאו שחורות כעורב ומה שהיו אנשי כפר תמרתא ואנשי הגליל אוכלין לפי המסורת שהיה בידם ממנהג אבותם שרוב העופות הטהורין המצויין בכפר תמרתא היו מאותן שיש להם זפק ורוב העופות הטהורין שבגליל היו מאותן שקורקבנן נקלף וקי"ל עוף טהור נאכל במסורת ולא הביאו ראיה מסימניהם אלא מאכילתן בלבד ולפי דרכם הביאו הסימנין שהיו נוהגין לאכול בהם מפני המסורת שהיה בידם מאבותיהם על רוב העופות הטהורין המצויין במקומותיהן והאל יצילנו מכל מכשול ועון אמן: