המאור הקטן על ביצה יג.

[דף כד ע"ב] הא דאמר ר"ש בן אלעזר שוחטין מן הניגרין ביו"ט אבל לא מן הרשתות הלכה היא ואע"פ שלא כתבה הרי"ף ז"ל דבכל ספק מוכן כה"ג אפילו ר"ש מודה דהיינו מוקצה מחמת איסור מלאכה גמורה דלא יהיב דעתיה עליה מאתמול כלל כדאמר ר"ש התם אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומן:

והא דאמר רב פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור פירשה ה"ר שלמה משום דכגרוגרות וצמוקים דמי דאסח דעתיה מיניה וכן כל מחובר לקרקע אסוחיה אסח דעתיה מיניה ולא היה צריך לכל זה כי ברור הוא דמודה ר"ש בכל מוקצה מחמת איסור שאין דעתו עליו כגון כוס וקערה ועששית וזהו טעמו בבכור שאם עבר ובקרו אינו מבוקר דכיון דסבירא ליה אין רואין מומין ביו"ט מוקצה הוא מחמת קדושתו ואיסורו וכל מחובר אסור לערב בכדי שיעשה וכן ספק מחובר ואם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותר ולשאר דיני מוקצה האמורים בתלוש אין חוששין בנכרי שהביא דורון לפי שאין הכן לנכרי כמו שמפורש בראש מסכת שבת בתלמוד ירושלמי ואם הביא מחוץ לתחום אסור גזירה שמא יאמר לו להביא בתחלה ולערב מותר לו מיד והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר דמשום גזירה שמא יאמר לו לא אסרי' ליה לישראל אחר שאין אדם חוטא ולא לו:

ומצאתי כתוב לרב רבי מאיר ברבי יוסי ז"ל שהעיד בשם ה"ר יצחק בן מרן לוי ז"ל כי ה"ה לנכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל או שמילא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת כולן מותרין לישראל אחר ואין הפרש בזה בין שבת ליו"ט ונשאלה שאלה מלפני חכמי המקום הזה ז"ל על הבא בשביל ישראל ביו"ט של ראש השנה שאין מאותו מין במחובר והשיבו שהוא מותר לו ביו"ט שני לפי שאין עליו שום איסור הכנה ולא איסור התלוי בקדש כמו שנאמר כי שני הימים קדושה אחת הן וקדושתא אריכתא היא אלא כעין קנסא גזירה שמא יאמר לו דיו שקנסנו עליו יום ראשון וה"ה לשבת ויו"ט ומחובר שנתלש ביו"ט ראשון מותר ביו"ט שני של גליות לאחר ששהה בכדי שיעשה זו הלכה למעשה רווחת לכל ישראל מההוא בר טביא דאיתציד ביו"ט ראשון ואישתחיט ביו"ט שנו כדאיתא במסכת עירובין ויש שמחמירין על עצמן מדאמרי' בכדי שיעשו אלמא בעי' שעה הראויה לעשייה ועוד דסבורין לומר כיון דאתקצי לתחלת יו"ט שני בכדי שיעשו אתקצאי לכולי יומא ואין שורש לכל הדברים הללו כי שני ימים טובים של גליות משום ספק הן וכידוע שאחד מהן חול ואם הראשון חול הרי חול מכין ליו"ט ואם השני חול מאחר ששהה בכדי שיעשו די לו וההוא עובדא דההוא בר טביא תיובתיהו בהדיא ואין בזה לפקפק לכל בעלי תושיה:

והא דבעא הלל מרבה [בדף כו י"ב] יש מוקצה לחצי שבת או לא כלישנא בתרא נקיטינן לקולא דמסייעה ליה מתניתא דשוין כפשוטה. וההיא דתניא היה אוכל בענבים והותיר וכו' עד וכן אתה מוצא באפרסקי' ובחבושי' ובשאר כל מיני פירות אוקימנא במס' שבת לר' יהודה ולית הלכתא כותיה אבל לר"ש אין מוקצה אלא גרוגרות וצמוקים בלבד:

והא דאמר רב כהנא מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר גם היא הלכה היא והרי"ף ז"ל לא הזכיר מכל זה כלום ולא ידענו על מה כי מוקצה גרוגרות וצמוקים אסור בין בשבת בין ביו"ט: