המאור הגדול על שבועות לב.

ראיתי לרבינו חננאל ז"ל שחלק בענין הנאמנות בין שיש בה קנין לשאין בה קנין וסמך דבריו על הירושלמי ואינן בדוקין אצלנו ונשאלה שאלה מלפני הרב רבי משה בר' יוסף ז"ל יתומין שבאו לגבות מן הערב בשטר שמת לוה בחיי המלוה היכא דלית להו ליתמי נכסי נחלה מאי מי אמרי' כיון דלית לה נכסי נחלה הא לא אזיל ערבא בתר יתמי ומחייב או דלמא לא שנא את"ל ערב פטור לוקח מאי תיבעי לך מחיים דלוה תיבעי לך לאחר מיתת לוה תיבעי לך מחיים דלוה מי אמרי' לא גרע דין לקוחות מדין יתומים ופטירי או דלמא יתומים דוקא ולא מוספינן עלה את"ל יתומין דוקא ולא לקוחות הני מילי מחיים דלוה לאחר מיתת לוה מאי מי אמרי' מה לי ערב מה לי לוקח כי היכי דערב פטור לוקח נמי פטור דבתר יתמי אזיל או דלמא ערב דוקא והשיב הרב ז"ל ערב לא שנא אית להו נכסי ליתמי ולא שנא לית להו מיפטר פטור דקיימא לן מצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן אפי' כי לית להו בנכסי נחלה כמעשה דקטינא דאביי וזה כיון שנעשה ערב לחובת אביהן ועשה עמו חסד איכא למימר ערבא בתר יתמי אזיל והיינו דרב ושמואל אבל לקוחות לא מבעיא בחיי לוה דמחייבי ולא גמרינן להו מדין יתומים שהרי מצינו מקום שחמור בו דין היתומים מדין הלוקח בשטר שיש בו נאמנות וכדאבא שאול בן אימא מרים אלא אפי' לאחר מיתת לוה חיובי מחייבי ולא אמרי' בהו אטו לקוחות לאו בתר יתמי אזלינן מאחר דלית להו נכסי ליתמי שאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש שם נכסים בני חורין ולא גמרינן לקוחות מדין ערב דאינהו אדעתא דארעא נחית ועבד איניש דיבין ארעא ליומיה וכשם שמצינו לערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה שאין למדין דין לוקח מדין ערב ודתנן תנן דלא תנן לא תנן כך בזו אין למדין דין לוקח מדין ערב מן הטעם שהזכרנו הלכך הבו דלא לוסיף עלה הוא ויורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין ואלמלא היה דין הלקיחות כדין ערב וכדין היתומין לא השמיטוהו רבותינו מלפרשו כשם שהזכירו שדין האח כדין היתומים מה לי לא פקדנו אבא מה לי לא פקדנו אחא אדרבה הא עדיפא לאשמעי' אלו דברי הרב ז"ל. ונראין הם ודעתו של הרב הזה היתה כדין היו שניהם חשודין כרבי יוסי וכרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו וכן תוכל להבין מתוך דבריו בפירושו שכתבנו למעלה ואיתא לדרב נחמן ולדרב ושמואל ולדר' אבא כל חדא וחדא בדוכתא ואע"פ שחלקו רב ושמואל ור' אבא בפי' משנתנו בחזרה שבועה למקומה היכן היא מקום עיקר השבועה מר אלימא ליה שבועתא דרבנן עם חזקה דממונא ומר אלימא ליה שבועתא דאורייתא מר אזיל לטעמיה ומר אזיל לטעמיה לטעמייהו דרבנן קאמרי ולעולם הלכה כר' יוסי וכי היכי דאיתיה לדרב ושמואל בדוכתא ולדרבי אבא בדוכתא הה"נ איתא לדרב נחמן בדוכתא ולזו הסברא דעתינו נוטה מפני שנהגו ראשונינו לסמוך על הרי"ף ז"ל אין בנו כח לזוז מדבריו: