המאור הגדול על מכות ג.

אילעא וטוביה קרובי' דערבא הוו וכו' ה"ר אברהם ז"ל פירשה בשטענותיהן היו בפירעון החוב והעידו אלו העדים על הלוה שהודה בפניהם שלא פרע ומתוך כך היה הערב מתחייב אם לא היו פסולין מחמת קורבתן וכמדומה לי שדחקו לרב ז"ל בפי' הזה שלא רצה להעמידה בשטענותיהם היו לעיקר ההלואה משום דהא קי"ל דפלגי' דבורא ופשטא ליה בכה"ג שנאמנין היו ללוה ולמלוה ופסולין לערב כדרבא דאמר פלוני בא על אשתו הוא ואחד מצטרפין להרגו אבל לא להרגה ואנן לא אסתברא לן הכי דע"כ לא קאמר רבא דפלגי' דבורא אלא בתרי גופי אבל בחד גופא פלוגתא דרב מרי ורב זביד בפרק יש נוחלין בבעל שאמר גרשתי את אשתי ואפילו למ"ד התם פלגינן דבורא כגון אמר למפרע מהו להימוניה בלהבא שהם שני זמנים אבל בזמן א' וגוף אחד ליכא מ"ד הלכך כיון דערב במקום לוה קאי דאי לית ליה אזיל מלוה בתר ערב והדר ערב עליה דלוה דתרוייהו כגוף אחד דמו ובזמן אחד תלה העדות על שניהם וכשהן פסולי' לערב כך הם פסולים ללוה אפילו בשיש לו נכסים ואפילו בשטענותיהם ועדות העדים בעיקר ההלואה ומה שכתב הרי"ף ז"ל ירושלמי כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרין לזה ופסולין לזה ר' יוחנן אמר פסול היינו טעמיה נמי דר' יוחנן דלא פלגי' חד שטרא וכשם שהשטר בטל מאצל זה כך בטל מאצל זה לפי שפסול הקורבה פושט בכל השטר כולו כשם שהוא פושט בכל העדים כולן אפי' הן מאה בשנמצא אחד מהן קרוב או פסול וכיון שכן דין הוא שתפשוט קורבת הערב אף בלוה שהוא עומד תחתיו במקומו והא דאמרי' דלא פלגינן דבורא בחד שטרא ה"מ בקורבת העדים שפושטת בכל השטר כולו כשם שהיא פושטת בכל העדים כולן דגלי בה רחמנא בהיקש שלשה לשנים ואפי' הן מאה אבל במילתא אחריתי פלגינן דבורא אפי' בחד שטרא כדאמרי' בגיטין בעבד שהביא גטו וכתוב בו כל נכסי קנוים לך עצמו קנה גכסים לא קנה:

[דף ט ע"ב]

נשמט אנשמט ל"ק הא רבי הא רבנן. פירוש קמייתא דר"ש כרבנן דהא דאמר נשמט אינו גולה בשונא לפי שקרוב למזיד הוא הא באוהב גולה ובתרייתא דר"ש כר' דאמר נשמט הברזלא מקתו אינה גולה באוהב והיינו דקאמר לעולם אינו גולה כלומר בשנשמט מקתו עד שישמט מחצלו מידו דהיינו בשמיטת כל המחצל ולא כשישמט המחצל מקתו:

[דף יב ע"ב]

אימור דשמעת ליה לר"י גבי מעשר לחומרא פירוש עיקרו בחוץ ונופו בפנים שדינן עיקרו בתר נופו לחומרא דכי היכי דבנופו לא מצי פריק בעיקרו נמי לא מצי פריק מדרבנן לחומרא דשדינן עיקר בתר נוף ולא מצי אכיל נמי בעיקרו כדיניה מדאורייתא דהא בראי קאי אבל בנופו מפריק הוא דלא מצי פריק הא מיכל מצי אכיל בדיניה דהא בפנים קאי דעיקרו בתר נופו שדינא נופו בתר עקרו לא שדינן עיקרו בפנים ונופו בחוץ כי היכי דבגופו לא מצי אכיל בלא פדיה בעיקרו גמי לא מצי אכיל כלל לחומרא דשדינן עיקר' בתר נוף ולא מצי פריק נמי בעיקרו בדיניה דהאי גואי קאי וקלטוה מחיצות אבל בגופו מיכל הוא דלא מצי אכיל הא מפריק מצי פריק דלא שדינן נופו בתר עיקרו כלל אלא גבי ערי מקלט וכו' אמר רבה בעיקרו בפנים וקאי רוצח בעיקרו דכ"ע לא מצי קטיל ליה קאי בנופו ויכיל גואל הדם להרגו בחצים וצרורות כ"ע מצי קטיל ליה דהא דכ"ע נופו בתר עיקרו לא שדי בין לקולא בין לחומרא כי פליגי למיהוי עיקרו דרגא לגופו שיעלה לו גואל הדם דרך שם לרבנן דלא אזלי אלא בתר מחיצות לא הוי עיקרו דרגא לגופו ואסיר ליה לגואל הדם למיסק ליה דרך שם לר"י דחשיב ליה נופו הוי עיקרו דרגא לגופו וסליק ליה מגואי וקטיל ליה אבראי רב אשי אמר מאי אחר הגוף אף אחר הנוף פי' ל"ש מעשר ול"ש ערי מקלט הולכין אחר העיקר ואף אחר הנוף להחמיר בכל דבר בשניהם ול"ש עיקרו בחוץ ונופו בפנים ול"ש עיקרו בפנים ונופו בחוץ גבי מעשר לא מצי אכיל ולא מצי פריק לא בעיקרו ולא בנופו דכי היכי דשדינן עיקרו בתר גופו לחומרא ה"ג שדינן גופו בתר עיקרו לחומרא הלכך גבי ערי מקלט נמי עיקרו בפנים ונופו בחוץ הולכין אחר עיקרו לחומרא וכי היכא דבעיקרו לא מצי קטיל ליה בנופו נמי לא מצי קטיל ליה אפילו בחצים וצרורות עיקרו בחוץ ונופו בפנים הולכין אחר הנוף וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה: