המאור הגדול על מכות א.

כיצד שמין (בה) וכו' הרי"ף ז"ל כתב בהלכות פי' משמיה דגאון ז"ל ואינו מחוור כלל ואנו כך קבלנו פירושה לפי ששנינו במשנתינו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו ולא פי' ליתן למי אם ליתן לבעל או לאשה כי פעמים שאדם לוקח את הכתובה ביוקר מן הבעל ובזול מן האשה כגון שהיא חולה וזקנה והבעל בריא ובחור ופעמים שאדם לוקח אותה ביוקר מן האשה ובזול מן האיש כגון שהדבר בחלוף מה שאמרנו ובענין זה נחלקו האמוראים בפי' משנתינו רב חסדא אמר שמין בבעל כלומר שמין כמה אדם רוצה לתת בכתובתה של זו לבעל על ספק מיתת האשה בחייו ומשלמין לו העדים הללו הזוממין כשיעור דמים הללו שהרי הם היו רוצים להפסידו מזאת רב נתן בר אושעיה אמר שמין באשה כמה אדם רוצה לתת בכתובתה על ספק מיתת הבעל ועל ספק גירושין ומה שאדם רוצה לתת לאשה הרי היא בחזקת האשה כאילו בא לידה כבר ואין העדים נעשים זוממין על זה אלא במותר שנשאר מן הכתובה על דמי הלוקח מן האשה באותו המותר העדים נעשין זוממין ומשלמין אותו לבעל שהוא העומד בחזקת הבעל שהם היו רוצים להפסידו ממנו ובא רב פפא והוסיף פי' בדברי רב נתן ואמר באשה בכתובתה לאפוקי נכסין הנכנסין והיוצאין עמה שאין העדים משלמין עליהן בהזמתן לבעל לפי שבחזקת האשה הם עומדין לעולם ואיך העדים נחשבין כמוציאין מיד הבעל בעדות זו בנכסים שלה אלא בכתובתה הוא שנעשין זוממין ומשלמין לבעל אבל לא נכסים הנכנסים והיוצאין עמה וכיון דקם ליה רב פפא כרב נתן ופירש טעמיה הלכתא כותיה:

שמעתתא דרב יהודה אמר שמואל דשביעית אף על פי שלא כתבם הרי"ף ז"ל הלכה הם ואין דרך לדחותם ובשמעתא קמייתא קיימא לן כלישנא בתרא: