המאור הגדול על כתובות יג:

[דף לה ע"ב] אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי לר"ל דאמר בפירוש רבתה תורה וכו' מאן תנא דפליג עליה דר' נחוניא בן הקנה וכו' בשלמא לר"י פליגי רבנן עליה אע"ג דסבירא להו כל חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים ורשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו בב' רשעיות וברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר והכא בחייבי כריתות דאיכא רשעה המסורה לב"ד אפ"ה פליגי עליה דר' נחוניא בן הקנה דס"ל כרת שלי כמיתה שלכם וכי היכי דבמיתת ב"ד ל"ש שוגג ול"ש מזיד פטור מן התשלומין ה"נ ס"ל לר' נחוניא דבכרת פטור מן התשלומין בין במזיד בין בשוגג ורבנן דלית להו האי סברא דכרת שלי שלא דברה תורה אלא ברשעה המסורה לב"ד כגון חייבי מיתות ב"ד ומלקות ופליגי עליה בכרת ואע"ג דאיכא מלקות לדעתיה דר"י דאיהו פטר ליה בין מזיד בין שוגג מממון דכרת שלי כמיתה שלכם ואינהו דפטרי ליה משום מלקות לא פטרי ליה אלא במזיד אבל בשוגג חייב ממון דחייבי מיתות איתקוש חייבי מלקות לא איתקוש ופליגי עליה רבנן אפי' בשוגג אלא לר"ל דס"ל דכי היכי דחייבי מיתות איתקוש חייבי מלקיות נמי איתקוש דבפירוש רבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי מיתות ל"ש אתרו ביה ול"ש לא אתרו ביה פטור במיתת ב"ד וחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים לרבנן מאן פליג עליה דר' נחוניא בן הקנה דרבנן ודאי לא פליגי ואע"ג דל"ל הדין סברא דר' נחוניא בן הקנה דכרת שלי כמיתה שלכם אפ"ה פטרי ליה משום מלקות דרשעה המסורה לב"ד היא ואיתקוש לחייבי מיתות ובין מזיד בין שוגג כר' נחוניא בן הקנה וכוותיה ס"ל דפטור ואע"ג דלא ס"ל לטעמיה מ"מ לא פליגי עליה ופטרי ליה מממון בין שוגג בין מזיד כוותיה אלא מאן פליג עליה או ר"מ דמת ומשלם ל"ל לוקה ומשלם אית ליה דהדין קרא דרשעה אחת אתה מחייבו לא מוקים ליה אלא במיתת ב"ד אבל במלקיות אע"ג דרשעה המסורה לב"ד היא לא איכפת ליה ולוקה ומשלם ופליג עליה דר' נחוניא בן הקנה אע"פ שמודה שיש מלקות בחייבי כריתות אפ"ה חולק עליו דל"ל הדין סברא דכרת שלי כמיתה שלכם ומלקות נמי לא פטר ליה בין שוגג בין מזיד חייב בתשלומין וחולק על ר' נחוניא בן הקנה בשניהם בשוגג ובמזיד ור"י נמי חולק עליו מכיון דס"ל מלקיות בחייבי כריתות ליכא וברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר ולא מקיש כרת למיתה כר' נחוניא בן הקנה איהו נמי פליג עליה בחייבי כריתות ובין בשוגג ובין במזיד יש כאן תשלומין:

[דף לו ע"א] משום דאית ליה למירמא אחריתי עליה וכו' אמר רב ששת ל"ק הא ר"ג הא ר"י פי' לר"ג דאית ליה חזקה דגופא ואמרי' העמד הגוף על חזקתו בחזקת בתולה עומדת ויש לה טענת בתולים וקנס ואע"ג דתני * צ"ל דטעני' לה משום קנס למימרא דבתולה הואי דהוה ליה פתח פיך לאלם אבל לגבי טענת בתולים לא טענינן לה דלמא מוכת עץ הות ודלמא משארסת' נאנסה דמילי דלא שכיחי נינהו ולא טענינן לה ולר"י דל"ל חזקה דגופא חזקתה בעולה ואין לה לא טענת בתולים ולא קנס ולא כן פי' רבינו שלמה ז"ל: