המאור הגדול על גיטין כה.

[דף נא ע"א] אמר ר' יצחק שני כיסין קשורין מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא א' נשבע. פי' אע"פ שלא ידע בעל האבידה במציאתו אלא מתוך דבריו של המוצא כשהחזירה ואמר ליה כיס א' מצאתי לך וכן דרך מציאה שאין בעל האבידה יודע בה אלא משעת חזרתה לידו וכשא"ל זה כיס א' מצאתי לך והלה אומר לו א"א שמאחר שמצאת את הא' שלא מצאת את הב' שהרי קשורין היו אע"פ שהמוצא פתח מעצמו הטענה אפ"ה נשבע דטענת ברי היא כיון דלא מנתחי אהדדי אבל בשוורים כה"ג אינו נשבע דלאו טענת ברי היא כיון דמנתחי אהדדי ודמינן עלה ממתני' דקתני המוצא אבידה לא ישבע מפני תיקון העולם מדלא קתני המשיב אבידה לא ישבע וקתני המוצא מציאה מכלל דאיכא טועני טענת ברי ואפ"ה לא ישבע מפני תיקון העולם ואוקימנא הוא דאמר כראב"י דאמר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו ולאו כמשיב אבידה הוא אע"פ שהוא פתח בטענה לומר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס ומתוך טענתו השיבו הלה ואמר ברי לי שלא האכלתו מעולם פרס שכך אמר לי אבא וה"נ אוקימנא בשבועות בדא"ל ברי לי וחכ"א אינו אלא כמשיב אבידה ופטור מאחר שהוא עצמו פתח לו בטענה דקא סברי רבנן בו הוא דאינו מעיז אבל בבנו כה"ג מעיז ומעיז מאחר שלא בא אליו בנו אלא מתוך טענתו ולית לן ראיה לדחויה לדרבנן דרבים נינהו ומתני' דהמוצא מציאה לא דייקא לא כר"י ולא כראב"י הא פליג עלה שמואל ואמר מאי לקטן ליפרע מנכסי קטן דלא למסתמה למתני' כיחידאה וקי"ל כשמואל בדיני והא דתני רב אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם וכו' ואמרי' עלה היכי דמי אילימא דא"ל מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא מה לי אבוה י"ל בההיא אפי' רבנן מודו שהתובע פתח בטענת ברי ולא פתח הנתבע בטענה וההיא דתנן התם מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא נ' דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אוקימנא התם בשבועות דלא א"ל ברי לי ואע"פ שפתח התובע בטענה כיון דטענת ספק היא אינו נשבע ובהא אפי' ראב"י מודה ויש לרי"ף ז"ל ב' סברות בענין הזה ותמצאם במס' כתובות אחת שכתב מתחלה ואפקה לדר"א בן יעקב לבר מהלכתא ואחת שהגיה ותיקן בסוף ופסק כראב"י ותימה הוא מאחר דסבר כראב"י בעלמא לא כתב הא דר"י דב' כיסין קשורין ואם איתא להא איתא נמי להא ואנן כתבינן מאי דסבירא לן וכך כתבו הגאונים כולן כרבנן ולא כראב"י: