המאור הגדול על בבא מציעא לט.

אין מושיבין חנוני למחצית שכר וכו'. הרי"ף ז"ל פסק כר"מ ואמר דסתם מתני' כותיה ולא מסתברא אלא הלכה כר"ש וסתם מתני' כותיה דהיינו כפועל בטל היינו שכרן משלם כי ההיא דבפרק השוכר את האומנין נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו' שמעינן מינה בפי' דסתם מתני' ר"ש היא ופי' בין מרובה בין מועט דקאמר ר"מ כמו שיפסוק עמו וה"מ בדבר שהוא טרוד בעסקו כל היום כגון חנוני וכדתניא המושיב את חבירו וכו' אבל בחושבת תרנגולת או בפטום בהמה או בגדול עגלים וסייחין הכל כמו שמפורש בגמ' ולפי מנהג המדינה והכי נמי שמעתא דמותר שליש בשכרך בפטום בהמה נאמרה ואי לית ליה בהמה קוצץ לו דינר בשכר עמלו. ומקבלין עגלים וסייחין למחצה ואין צריך לתת לו שכר עמלו אלא כיון שנותן לו המחצית בגוף הבהמה דיו והרי הם שניהם שותפין בה ואין צריך לתת שכר עמלו אלא מי שהקרן שמור לו כעין הלואה ומשכרת אשה תרנגולת ולא בעי שכר עמלו דההיא שכירות היא והדרא בעינא ושרי אבל השם בהמה שיש לו חלק כהפסד ובריוח כעין הלואה וכעין עיסקא הוי ובעי שכר עמלו והשם בהמה שכל ההפסד על המקבל בין מחיים בין לאחר מיתה ואפי' ביוקרא וזולא הא ודאי כרבית הויא ואסירא וזו היא ששנינו אין מקבלין צאן ברזל מישראל ואם לא עשאם דמים מחיים או שלא קבל המקבל אונסא וזולא אלא בעל הבהמה הוא שקבלם שכירות הוא ושרי: