המאור הגדול על בבא קמא כט.

[דף עח ע"א] כי איתמר דרבא שה להוציא את הכלאים לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ולענין פדיון ופירשנוה במסקנא קלוט דומה לאמו במקצת והוא הבא בסימן א' שנולד מן השסועה ועיבורו מן הקלוט שאינו דומה לאמו כלל שאף זה הבן שהוא דומה לאמו במקצת הוא טמא באכילה לדעת ר"ש ולאו למימרא דסבירא לן כוותיה אלא שם טמא בעולם דאיכא תנא דקרי ליה טמא עד שיהיה ראשו ורובו דומה לאמו ומנו ר"ש ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא עד שיהא אביו כשב ואמו כשבה ומאחר דאפי' באכילה אסור אין צ"ל דאינו כשר לפדיון ואין אנו צריכין בזה לדרוש שה להציא את הכלאים וטעמיה דר' יהושע משום דס"ל זה וזה גורם אסור הלכך אפי' טהור שנולד מן הטהורה ועיבורו מן הטמא ואיידי דנסיב רישא טמא שנולד מסיק לה בטמא שנולד נמצא עכשיו ג' מחלוקת כאן בדבר זה בטמא הבא בסימן א' והוא דומה במקצת לאמו שנולד מן הטהורה ועבורו מן הטמא שאינו דומה כלל לאמו ר"ש אוסר אפי' באכילה וכ"ש בפדיון אפי' בבנו ואע"פ שאינו כלאים שנולד מן הטהורה ועבורו מן הטהור וכ"ש לאביו שאינו דומה לאמו שהוא טמא לכל דבר ולדידיה מגמל גמל נפקא ואין אנו צריכין בזה למדרש שה ור' יהושע מכשיר בבנו בין באכילה בין בפדיון והוא שנולד מן הטהור ומן הטהורה ופוסל בו אפי' באכילה וכ"ש בפדיון כשנולד מן הטהור ומן הטמא שאינו דומה כלל מדכתיב שה כשבים שיהא אביו כבש ואמו כשבה ואין צ"ל באביו שהוא טמא לכל דבר ור' אליעזר מכשיר בבנו באכילה דס"ל הכא זה וזה גורם מותר שלא מיעטו הכתוב אלא לענין פדיון מדכתיב שה להוציא את הכלאים והיינו טמא שנולד מן הטהורה ועבורו מן הטמא שיש על זה הבן שם טמא שהוא טמא לדעת ר' שמעון ופוסל באביו אפי' באכילה כר' שמעון וכל הני תנאי סבירא להו באביו כר' שמעון אבל לרבנן דפליגי עליה דר' שמעון דלא דרשי' גמל גמל שני פעמים כולם כשרים בין באכילה בין בפדיון לא שנא הוא ולא שנא אביו ואע"פ שאין כל מה כלל לטהור ואע"פ שנולד מן הקלוט ומן הקלוטה: