המאור הגדול על בבא בתרא עח

[דף קע ע"א] הכא בלברר קא מיפלגי כי הא דרב יצחק בר יוסף איכא דמקשי על האי עובדא דרב יצחק מההיא דבפרק שבועת הדיינים דההוא גברא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמר רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ליה ולאו אדעתיה ומפרקינא עלה התם דאמר ולאו פרעתיך כאדם שאינו זכור בדבר היטב מי היו העדים או אם פרעו בפני עדים אבל זכור הוא שפרעו ולפיכך פטור אבל הכא דאמר ודאי פרעתיך בפני פלוני ופלוני הילכך צריך לברר ואם באו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם חייב ולי לא נראה פירוק זה ואין זה שיטת לשון התלמוד ובכמה דוכתא אמרי' לאו מי איתמר עלה מי לא א"ר פלוני הכי והכי והכל נאמר ע"ד הבירור ולא ע"ד הספק הילכך אין להפריש בין שאמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני בין שאמר ולאו פרעתיך בפני פלוני ופלוני אלא אי איכא לאיפלוגי הכין הוא דאיכא לאיפלוגי התם דלא אמר הוו עלי סהדי הילכך אפשר דאישתלי אישתילויי או הלוה או העדים דלא רמיא למילתא אנפשיה לא הוא ולא העדים אבל הכא במעשה דר' יצחק בר יוסף דאמר להו לסהדי הוו עלי סהדי דפרענא ומעיקרא טעין ואמר הכי פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרית להון הוו עלי סהדי דכיון דאמר להו הוו עלי סהדי ודאי מילתא דרמיא עלייהו הוא הילכך אם באו ואמרו לא היו דברים מעולם נתחייב הלוה ואע"פ שאין זה מפורש בגמ' דהכין טעין ר' אבא ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרת להון הוו עלי סהדי לא חש התלמוד לפרש ולהכריע במעשה זה אם הלכה כרב ששת דאמרי' התם הוחזק כפרן או הלכה כרבא דאמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' והניח הדבר סתום ואמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני דמשמע הכי ומשמע הכי ואנן השתא הוא דקא משנינא הכי מאחר דקיימא לן כרבא וקיימא לן נמי צריך לברר דלא ליקשיא הלכתא אהדדי והתם בפרק שבועת הדיינין אנן לא גרסינן אמר ליה ולאו אדעתיה אלא הכי נמי כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ואעדים קיימי: