המאור הגדול על בבא בתרא ס.

תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא וכו' עד אמר רב במזכה להם על ידה שכיון שזכתה להם אחולי אחלתיה לשעבודה מינייהו ובדין הוא אפי' לא כתב לה ודקתני במתני' וכתב לאשתו לאו דוקא אלא אורחא דמלתא קתני שאין דרך בני אדם לפטור נשותיהם בלא כלום ודברו חכמים בהווה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת שכיון שעשתה כך מחלה שעבודה מהם וה"ה אע"ג דלא כתב לה כדפרישית לרב אבל לר' יוסי בר' חנינא דאמר אומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי אבל קבלה שתתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעינן שבשתיקה מחלה ולפום הכין אותבינן לכולהו מדתנן ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אלמא שמעינן לת"ק דאמר כתיבה דוקא בעינן וה"ה נמי בעינן שקבל עליה בפירוש וכי תימא כולה ר' יוסי היא כי היכי דלא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא דדלמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה ה"ה נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה והתניא אמר ר' יהודה בד"א שהיתה שם כלומר בכל המתנות וקבלה עליה והקבלה הוא שגלתה דעתה בפירוש שנתרצית במה שצוה בעלה ולא בשתיקה בלבד וכל מקום שאמר ר' יהודה במה אינו אלא לפרש דברי חכמים תיובתא דכולהו תיובתא אמר ליה רבא לרב נחמן וכו' עד שאני אמר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חבירו אלא בקבלו בפירוש וכל זה האמור בשמועה זו מקולי כתובה הוא כדאמרי' סמוך למימריה דר' יוסי בר' חנינא מקולי כתובה שאני ואמימרא דכולהו אמוראי קאי דכולהו מקולי כתובה הוא מה ששנוי במשנתנו אבל בע"ח כה"ג לא מחל שעבודו אפי' בכתיבה וקבלה יכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה הימנו ודאמרי' בחובו אין לו אלא חובו משום דה"ל רבית באומר בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלי והתניא שמין את המחובר ללוקח ה"ג לה בתוספתא דכתובות מכר הבן בחיי האב ומת האב אם היו שם פירות מחוברים שמין לו וזו היא שהקשינו ממנה כאן על מתני' דקתני מה שהניח תלוש הרי הן של יורשין תלוש אין מחובר לא והיינו דשני עלה עולא לא קשיא כאן בבנו כאן באחר וכו':