האגור צז

הכפורים כמה מלא לוגמא כדי שיסלקנו מצד א' ויהיה נראה כמלא לוגמא ושיעור זה פחות מרביעית באדם בינוני. הגרגיר הג' והוא חצי שיעור. תניא שעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ובחצי שיעור נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש והלכה כר' יוחנן שאומר שחצי שיעור אסור מן התורה הואיל וחזי לאצטרופי. ורב אשי סובר נמי כר' יוחנן בפרק גיד הנשה והאוכל חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות. הגרגיר הד' שעור ככותבת הגסה זהו גם כן שעור אכילה ביה"כ לחיוב כרת כדאיתא בפרק יה"כ ומסקינן התם כמוה וכגרעינתה ולפי הירושלמי צריך למעט חללה שאין משערין אלא בה וכגרעיניתה. ושעור זה פחות מכביצה כמו שכתב בעל סמ"ג. הגרגיר ה' שעור כביצה זהו לענין טומאת אוכלין כמו שאמר ר' יוחנן כל השעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששנה הכתוב כמשמעו ושנה בשיעורו דכתיב מכל האוכל אשר יאכל. ושערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצה תרנגולת:

הגרגיר הו' שעור בכל שהוא זהו כמו חמץ בפסח וטבל ויין נסך ומין במינו לדעת רב. ויש פוסקין בחמץ כר' יוחנן וריש לקיש שסוברי' בפסחים כל אסורין שבתורה בששי' חוץ מטבל ויין נסך. וכן סובר רבא בפרק גיד הנשה והמנהג בחמץ במשהו. עוד יש שעור בכל שהוא והוא בריה כדאמרינן במכות ובפסחים אוכל נמלה לוקה חמש:

הגרגיר השביעי היתר מצטרף לאסור לאסור כשיעור מוכן הוא:

האמיר השני מן ענף אחד מן ראש אחד והוא מצד העונש יתחלק לד' גרגרים האחד אסור מאכל שעונשו כרת זהו מפורסם כמו דם וחלב ודומיהן. מה שעונשו לאו ומלקות זהו כל אסורי לאוין שבתורה. מה שעונשו מיתה בידי שמים כגון זר שאכל תרומה וכהן טמא שאכל תרומה כדתנן בפרק אלו הנשרפין. מה שאסור מן התורה ואין בו לא כרת ולא מלקות ולא מיתה בידי שמים האחד הוא כמו טעמו ולא ממשו של אסור כדאמר ר' יוחנן פ' אחרון דעבודת כוכבים טעמו וממשו של אסור ולוקין עליו וזהו דוקא שיש כזית בכדי אכילת פרס דמצטרף אבל אין בו כזית בכדי אכילת פרס עד ששים אסור מן התורה ואין לוקין עליו וזהו לדעת ה"ג ור"ת הסוברים דטעם כעיקר דאורייתא וכן הלכה ולפי הסמ"ג הוא מחלוקת של אמוראים אם טעם כעיקר דאורייתא או דרבנן. עוד תמצא אסור מאכל דאורייתא לבד כגון בשר של מהלכי שתים ר"ל האדם שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיות טהורות ואמר זאת החי' אשר תאכלו הא למדת מה שחוץ מאלו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה כדאיתא בסמ"ג סי' קכ"ז:

הענף השני מן הראש הא' והוא אסור מאכל דרבנן יתחלק לשני גרגרים א' אסור דרבנן שתקנו וגזרו במנין. והם כל התקנות שתקנו וגזרו הדבר במנין. הב' אסור דרבנן שהוא מצד מנהג ובפרישות וזהו שומנו של גיד הנשה כדאמרינן פרק גיד הנשה ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור. כן איתא בבראשית רבה הני פקוקולתא דגיד הנשה שריין וישראל קדושים הם ונהגו בו אסור פי' פקוקולתא הן קנוקנות של גיד הנשה:

הארבעה גרגרים מהענף השני מהראש הא' מצד המקום וכו' זהו כל המצות התלויות בארץ כמו ששנינו בפ' קמא דקדושין ל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל וכל שתלויה בארץ אינה נוהג' אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם ור"א אומר אף החדש. ושנינו סתם משנה במסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים אבל ספק ערלה בח"ל מותרת והב' שהן מצד הזמן לא מצד המקום הן כמו חמץ בפסח ואכילה ביום הכפורים הג' התלוי במקום ובזמן כגון תרומה בזמן הזה שהי' מדרבנן אפי' בארץ לרבנן דר"י כמו שהביאה סמ"ג מן הירושלמי בהל' תרומות סימן קל"ו הד' מצות התלויות לא במקום ולא בו הן הן שאר מצות שאינן חובת קרקע ואינן תלויות בארץ:

נשלם הראש הראשון גרגיר הא' מן האמיר הראשון מן הראש השני והוא ספק הנולד במקום קבוע שאסור מן התורה זהו מה שיש בפסחים בפרק קמא תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכר' בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וזהו אסור מן התורה כמו שהוכיח סמ"ג ובקבוע מד"ת אמרינן בנמצא שפירש ממקומו ושם נולד הספק כל דפריש מרובא פריש. גרגיר שני מקום קבוע שאסור מדרבנן כגון בעלי חיים דחשיבי וחשובים כקבוע כדאיתא בפרק התערובת הדמיון שור הנסקל שנתערב מחיים בין שאר שוורים שמן התורה בטל ברוב ואמרו חכמים בזבחים פ' התערובות שבעלי חיים חשובים ואינן בטלים וקראוהו לשם קבוע. האמיר הראשון מן הראש הב' והוא ספק ספיקא הוא מתחלק לד' גרגרי' הראשון ספק הראשון מן התורה. הדמיון כזית ספק